תערוכת יחיד של האמנית חנה שביב תיפתח ביום חמישי בגלריה של המרכז האקדמי ויצו במושבה הגרמנית. בתערוכה שאוצר מיכה קירשנר מוצגים צילומים קנוניים של אירועים קשים שמהם יצרה שביב מעין קולאז' על ידי תוספת רקמה. כך משתנה מראם של צילומים המשקפים את ההיסטוריה הפוליטית המדממת של האנושות, כגון זה של התינוק הסורי הטבוע שנסחף לחוף לפני כשנתיים ושל הילד הסודני המורעב עם הנשר האורב לו, ולכאורה מתרככים. שביב גם מניחה פרחים בידיו של החייל הווייטנאמי המוציא להורג אזרח. הרקמה המתווספת לתמונות היא פעולה נשית מסורתית, שלדברי האוצר "הופכת את המציאות לאגדה, לשיר עם, לסיפור שבעל פה ולמוסר השכל".
אלא ששביב מודעת לעובדה ש"מעשה התיקון הוא בגדר משאלת לב, ריאקציה לעולם דיסטופי, ניסיון להסב את הנהר לאחור", ובסופו של דבר "מסע מועד לכישלון. המסע לאחור בזמן אינו אפשרי, את הנעשה אין להשיב. לגולל את האבן הסיזיפית לראש ההר הוא מעשה שכישלונו ידוע מראש".
התוצאה אינה מרוככת באמת, ואולי אפילו מועצמת, ובכל מקרה עוכרת שלווה. שביב אינה תמימה, אומר קירשנר, הכל ידוע לה והתיקון יכול להיות אך ורק למה שיהיה. לכן העבודות המוצגות הן התחליף הוויזואלי לתפילה, לבקשת רחמים ולהצעה מוסרית שאין לסרב לה. הזעזוע לנוכח העבודות הוא תוצאה של תפקידן "לבעוט בשיפולי הבטן, לערער, לרסק ולפרוס אלטרנטיבה".
