“יש לנו בעיה, אולי תוכל לעזור לנו לפתור אותה?”. למרות הרצון הטוב של העובד החדש בצוות קפה פאזל שהתאמץ מאוד לעמוד בכל משימותיו במשמרת הלילה השנייה שלו, להרשים את הבוס מצדו האחד של הבר וגם להיות נחמד ללקוחות מצדו השני של חלון הראווה הגדול, הוא התנצל בנימוס בפני זוג הגברים הזרים שביקשו את עזרתו הדחופה כפסיכולוג משפחתי בגרוש לעת צרה, כי היה באמצע מתן שירות ללקוחות נוספים וחזר לעבודת המלצרות הרגילה. לאחר שסיים את כל המטלות וטיפל בשאר השולחנות הוא ביקש את רשותי לצאת להפסקת סיגריה, ובאותה הזדמנות לנצל את הזמן הפנוי ולחזור לשולחן העגול, כי הרי אם הדור הוותיק מעוניין בעזרה או בעצה של נציג הדור הבא זו כמובן מצווה, וכל המקיים מצווה הומואית אחת בישראל כאילו קיים קהילה שלמה.
לו היינו יודעים מראש את התפנית הבכלל לא המפתיעה בהצגת סכמת “הבעיה הזוגית”, שכנראה נלקחה מתסריט דהוי של סרט צבעוני רע, אני מניח שהשירות היחיד שהזוג המוזר הזה היה מקבל בהמשך הערב היה הובלה על חשבון הבית אל מעבר לכביש עם כרטיס זוגי VIP בבעיטה בכיוון הלוך ואל תחזור. בעוד רגע אפרט את כתב החידה, אולי מישהו מהצופים בבית ירצה לפתור להם את “הבעיה” ויזכה גם הוא בתקליט, בחולצה, וכמונו גם בקצת בחילה.
הקוראים הנאמנים בוודאי זוכרים שפעם, כשקניתי את בית הקפה ביאליק בבית מינהל הנדסה של עיריית חיפה, לא הסכמתי בהתחלה להעסיק הומואים מסיבות שונות ומשונות, וגם לקח די הרבה זמן ושכנועים מצד חברות וחברים עד שהתחלתי לעשות אירועים קהילתיים. בסוף, לאחר שכבר הרמנו כמה ערבים קבועים ונדרשו עוד אנשי צוות, אז במקום לשים איזו הומואית הורסת ומרימה שתסובב את הראש על הבר ותשלוף את הארנקים לבחורי הצפון, “נפל” עלי חייל בודד, סטרייט עם המלצות ועם אישור עבודה, שהתחייב שיבוא בכל סוף שבוע מהבסיס במצפה רמון ללון בדירת הצבא הצנועה בחיפה, והעבודה מתאימה לו בול.
את הסיפור של סרגיי הברמן אספר בהרחבה בטור על תמימות, טמטום וצבא, אבל מה שחשוב בסיפור שלו לפתרון הבעיה הדחופה של הזוג בשולחן מספר 4, שלימים, בעיקר אחרי הרבה מסיבות ולילות הזויים עם טיפוסים בכלל לא מהז’אנר שלו, עם מלכות דראג מעופפות, עם גבירות על משאיות ועם נסיכים על עקבים, רכוש צה”ל הצעיר הבין לדבריו “מה זה להיות ברמנית בעולם של גברים”. בהתחלה, כשהוא עוד לא הכיר את הדמויות הפועלות, את הלקוחות הקבועים והקבועות ואת מנהגי המקום, עם ההומור הנמוך ועם ההערות העוקצניות בין החבר’ה הקרובים, הוא נרתע מאוד מתועפות האהבה, החיבוקים והרעפת המחמאות על כל איבר בגופו, עד שחווה ולמד על גופו, תרתי משמע, את הסבל ואת ההטרדות המיניות שעוברות כל לילה הברמניות במועדונים ובמסיבות “של סטרייטים” בשביל טיפים, ניצול ושכר בהשלמות.
חשבתי שמאז אותה תקופה אינטנסיבית בחיי הלילה הגאים ביחד עם כל אנשי ונשות הצוות מהקהילה כבר ראינו, שמענו וחווינו הכל – החל בהערות הקלישאתיות כמו “אז מה, אתה בא לפה הרבה?”, דרך “בא לך לנקות גם אותי/אצלי בבית אחרי הסגירה”, ועד נגיעות וליטופים אקראיים (“אוי, סליחה, היד שלי נגעה לך במפשעה? זה היה בכוונה”) בזמן הגשת מנה, כוס בירה או סתם החלפת המאפרה. חשבנו שאלה יהיו השיאים האחרונים בסדרת ההצקות לצוות הגאה היחיד מחוץ לארון בצפון המדינה. כי אם אנחנו עובדים בעסק גאה ומחוץ לארון, אז כנראה הכל מותר והכל בסדר בקהילה שחלק ממנה לא הבין שהמוטו שלה ש”צריך לקבל את כולם כמו שהם” לא מתיר להם להיות ברברים פראיים ולחדור בלי הסכמה הדדית למרחבים האישיים של העובדים, כאילו שזה נורמלי בכל מקום שאליו הם היו הולכים.
“תפסתי על חם את בן הזוג שלי בוגד בי, אצלנו בבית, במיטה עם בחור צעיר ממני. אבל זו לא הבעיה. הבעיה היא שהוא לא הזמין אותי לעשות איתם שלישייה ונעלבתי נורא. חשבתי שאולי תוכל לבוא לעזור לנו להתמודד עם הפגיעה האישית, כי רביעייה היא הרבה יותר כיפית ומתאימה לזוגיות הוגנת ובריאה, ויש לנו בית גדול ולב רחב. אם אתה מבין למה הכוונה”. מילא זה היה זה נאמר בחדרי חדרים, בין בליינים בוגרים במסיבת זימה, כי באמת אין מה להיות תמימים – יש הרבה צעירים ומבוגרים שהיו קופצים על ההצעה ומצטרפים בהסכמה ומתוך רצון חופשי לעלילת הפטיש האפלולית בטירה הקסומה – אך כשאיש צוות המחויב לעבודתו ולמתן השירות נאלץ להתמודד עם הצעה מגונה במקום העבודה זו כבר הטרדה מינית לשמה. לשמחתי ולמזלם, העובד החדש (שהוא גם בוגר איגי – ארגון הנוער הגאה הנפלא – וגם הפגין איפוק ובגרות יותר מכולם) סיים את הפסקת הסיגריה בחיוך וציין שכדאי שיבדקו בעצמם את עצמם ואת מושג הזוגיות, כי טיפול כזה בטח לא כלול אצלנו באמנת השירות.
הכותב הוא ממובילי הקהילה הגאה והבעלים של קפה פאזל
