“ניתן לומר בדיעבד שהיעדר שיתוף פעולה משמעותי בין מנהיגי המחאה לבין ההסתדרות הוא החמצה היסטורית של המחאה החברתית. מצד אחד, הביקורת הדו קוטבית נגד ההסתדרות, הן מצד חוגי שמאל חברתיים והן מקרב חוגי ימין כלכליים, הקשתה על מנהיגי המחאה לקיים שיתוף פעולה פורה ואפקטיבי איתה. מצד אחר, ההסתייגות של יו"ר ההסתדרות עופר עיני מרתימתה של ההסתדרות למאבק חברתי מקיף הגבילה את היקף שיתוף הפעולה האפשרי שלו עם המחאה החברתית. על כך יש להוסיף, כפי שצוין, את חוסר האמון ההדדי שהתפתח בין שני הגופים — דבר שתרם אף הוא לאי שיתוף הפעולה ביניהם”. כך כתב ח”כ פרופ’ יוסי יונה בספרו “סדקים בחומה – המחאה החברתית ושובם של הברונים השודדים”, המסכם את המחאה החברתית של קיץ 2011 מנקודת מבטו כאינטלקטואל מעורב.
את ההזדמנות ההיסטורית שפספס עיני להפוך את ההסתדרות מארגון עובדים במשבר לתנועה חברתית רבת עוצמה חיבק בשתי ידיים יורשו אבי ניסנקורן עת הצטרף למאבק הנכים. ההישג ההיסטורי שסוכם לפני יום הכיפורים מייצג תוספת שנתית של 4.2 מיליארד שקל לקצבאות הנכים, ומביא לשיפור במצבם של 244,000 נכים בישראל.
הישג זה לא היה מבשיל אלמלא הטילה ההסתדרות את כל כובד משקלה הארגוני על כף המאזניים ואיימה בנשק השבתת המשק כחלק מהמאבק להגדלת קצבאות הנכים. הכדור שנטען ב”שביתת העם”, שתוכננה ל־1 בנובמבר 2011, נורה סוף סוף ב־29 בספטמבר 2017 והכריע את מאבק הנכים.
המחאה החברתית הביאה להתרחבות מרשימה של העבודה המאורגנת הן במסגרת ההסתדרות והן במסגרת כוח לעובדים. התרחבות משמעותית זו בכוחה של העבודה המאורגנת בישראל מתחילה להיתרגם על ידי מנהיגות איגוד מקצועית סולידרית ואחראית לשיקומו ולעדכונו של הסדר החברתי ולמען כינונה של מדינת רווחה אוניברסלית בישראל.
אני מקווה מאוד שהבאים בתור לזכות בתמיכה סולידרית של ארגוני העובדים בישראל יהיו הקשישים. ההסתדרות כבר הכריזה כי לא תפקיר את הקשישים ותירתם למען פתרון משבר הביטוח הסיעודי, ובמקביל בארגון כוח לעובדים מנסים לקדם את הצעת החוק מינימום 5,000 שלפיה כל תושב מעל גיל פרישה שהכנסתו (מכל מקור) נמוכה מגובה שכר המינימום לחודש יהיה זכאי מהמדינה להשלמת הפער עד לגובה שכר המינימום. כל זאת במטרה להתמודד עם המצב שבו למרבית תושבי ישראל מעל גיל פרישה אין כיום הסדרי פנסיה המאפשרים מחייה בכבוד. מצב זה גם לא צפוי להשתנות בשנים הקרובות.
בפעולה סולידרית ואחראית, תוך שיתוף פעולה ראוי ורצוי, יכולים ההסתדרות וכוח לעובדים לאפשר לקשישי ישראל לסיים את חייהם בכבוד.
אז בפעם הבאה שכביש 4 בדרך לחיפה ייחסם לתנועה כי הפנתרים הקשישים יירדו לכביש עם הליכונים, חייכו ואל תקטרו, צפרו בסולידריות. הם פועלים למענכם ויש להם סיכוי מצוין להצליח, כי על הגב שלהם שומרים, מתוך סולידריות מעמדית, ארגוני עובדים. אולי אפילו ארגון העובדים שאתם חברים בו.
הכותב הוא מנהל התוכנית למנהיגות עובדים במכללה החברתית-כלכלית
