למצוא מודל אחר להתחדשות עירונית

בדרך הים 92, טובל בירוק ומוסתר בין אורנים ופיקוס אימתני, עמד לו פעם בית חד קומתי מטופח וצנוע. העובר במקום כעת לא ימצא עוד זכר לעצים, לירוק ולבית. כיום עומד שם בניין קר ומנוכר של עשר קומות, שחמש מהן נחצבו לתוך צלע ההר כדי להסתיר את גודלו המפלצתי, אשר בולט באופן חריג בין הבתים משני צדיו.
לבניין החדש יש מעלית, חניון וכמובן לובי מצוחצח. דירות היוקרה הצופות לנוף הוואדי והים שווקו ביעילות. הצלחה מסחררת כזו צריך לשכפל. היזם החרוץ מיהר להציע לתושבי שני הבניינים השכנים לגעת בעושר. זה בהישג יד, הוא טען, רק תחתמו. את הישן והבלה עד היסוד נחריבה, וכל דייר יקבל דירה חדשה גדולה ומרווחת, ממ”ד ולובי מצוחצח. וחזרו אחרי: "התחדשות עירונית, התחדשות עירונית".

גם חברתי הטובה שגרה בסמיכות קיבלה את ההצעה המפתה ואף זכתה לסיור התרשמות בבניין החדש שחדר לפתע לחלון ביתה מבלי שהוזמן. היא סירבה. העדיפה את הבית ואת הגינה המטופחת שיושבת ברוגע על פתח הוואדי הצופה לים. השכנים דווקא התפתו. וכך הרוב ייאלץ אותה אולי לנטוש את ביתה האהוב. כרגע העניינים תקועים. הבניין השני כבר נפל כפרי בשל בידי היזם הזריז.

כמו וירוס מתפשטת תמ”א 38 במהירות בכל אזורי הביקוש בעיר. במקום בתים קטנים יחסית וצנועים בני שלוש—ארבע קומות מוקמים חדשות לבקרים על אותן התשתיות בניינים אדירי מימדים ומנוכרים לסביבתם שמשנים את אופיה האורבני של חיפה. הנכנס היום לחביבה רייך ברמות רמז לא יכיר את הרחוב ואת השכונה. בתי הרכבת המיושנים המוקפים בחורש טבעי שנבנו בשנות ה־50 וה־60 הופלו בזה אחר זה ופינו את מקומם לשיכונים צפופים סתמיים, אך חדשים ומודרניים. מה רע? “התחדשות עירונית, התחדשות עירונית”, “אין לעצור את הקדמה", "על משבר הדיור שמעת?”, “צריך להגדיל את היצע הדירות ומהר", "זוגות צעירים משוועים לדירות וזוגות ותיקים רוצים לשדרג את הנכסים שברשותם”, “הבו לנו עוד מטראז’ לבית, ממ”דים ומרפסות, אז נסבול קצת בינתיים, נעבור לדירה שכורה ונחזור אחרי שנתיים, נחסום את האור, האוויר והנוף לשכנים, נתקע אותם באתר בנייה, אבל בסוף גם הם ירצו אצלם. הם יבינו שהסבל משתלם”.

תמ”א 38, שנולדה מתוך כוונות טובות לתת תמריץ לחיזוק בניינים ישנים מפני רעידות אדמה, הפכה למפלצת נדל”ן שבונה לרוב באזורי ביקוש עשירים (רמות רמז היא אזור ביקוש למרות השיכונים) ומותירה לאנחות את שיכוני העניים המתפוררים והמטים לנפול. שם באמת צריך. תמ”א 38 משקפת את פניה של החברה הישראלית, חברה שסוגדת לערך אחד בלבד – כסף — גם אם זה בא על חשבון השכנים, הטבע והירוק וגם על חשבון היופי הארכיטקטוני והאורבני.

בסוף כולנו נשלם את המחיר, נגור בבניינים סתמיים וחסרי אופי ברחובות צפופים ופקוקים. החלונות של השכנים יהפכו לנוף הטבעי, והחורש הטבעי יהפוך לכמה עצים שתולים בתוך מדרכות בטון. אבל היי, יהיה לנו עוד 20 מ”ר בדירה. הרווחנו, לא?
את הטענות יש להפנות לא רק אל היזמים והתושבים, שבאופן טבעי מבקשים להגדיל את הונם ואת בתיהם ולא ממש מתעניינים בסביבתם או בשיקולים ארוכי טווח, אלא כלפי הרגולטור – הרשות המוניציפלית האחראית על התכנון העירוני. רשות שמאפשרת להפוך מבנה חד קומתי לבניין בן עשר קומות והורסת במו ידיה את הקסם והאופי של חיפה בשם האל החדש – התחדשות עירונית. למען כולנו צריך למצוא מודל אחר להתחדשות עירונית.

הכותב הוא פעיל במועצת שכונת הדר