איבדתי את חוט המחשבה. זה היה ממש לפני רגע. התיישבתי מול המחשב ועמדתי לכתוב על זה, אבל אז קמתי לפתע וניגשתי למערכת הסטריאו ושמתי תקליט של להקת גונג. איכשהו פס הקול הזה נראה היה לי מתאים למשהו הזה שעליו רציתי לכתוב, ואז גם מזגתי לעצמי קצת מהמשקה הזהוב הזה, והצלילים בקעו והמחשבות שלי הפליגו והטלפון צלצל ועניתי ואז מישהו שאל אותי אם אני מר דליות ואמרתי שלא, זו טעות, אז הוא אמר סליחה והנמכתי את המוזיקה ופתאום שמתי לב לכך ששכחתי להשקות את הסחלב שזה עתה הנץ אז מזגתי לו קצת מהמים המינרליים שהיו מונחים לצדי ולגמתי קצת מהזהוב הזה וניגשתי להקליד ונתקעתי.
הייתי בטוח שבעוד רגע אזכר, ולכן החלפתי את הצד של התקליט. ואז הבת הגדולה שלי ביקשה ממני לשים לב רגע לבת הקטנה שלי כי היא נכנסת למקלחת, ואז היתה הפסקת חשמל ורצתי לבדוק אם זה אצלנו או בכל השכונה וזה היה רק אצלנו אז הרמתי את השאלטר וכשחזרתי הייתי צריך להדליק את המחשב מחדש ואת המוזיקה מחדש ורק את עצמי לא הצלחתי להדליק מחדש. אז אני מצטער. אין לי מה להגיד למעט כמה דברים:
רוצים להישאר מעודכנים?
כל הכבוד לעירייה שבעקבות הטור הקודם שלי החליטה לרבד מחדש את דרך הים.
כל הכבוד לנשיא ראובן ריבלין שבזכות המורשת הבית”רית אינו מניח לתנועה הבית”רית להפוך לקונגלומרט סובייטי.
כל הכבוד למזג האוויר שמקפיד להיות יציב וכמעט סתווי.
כל הכבוד למסמסים בזמן נהיגה שמצליחים להישאר בחיים.
כל הכבוד למלחין הרוסי סרגיי רחמנינוף שהתוודה על ערש דווי שלא הוא כתב את הקונצ’רטו השני והנפלא שלו: “לא אני הוא זה שכתב את היצירה. מלינושקה אהובתי סגולת העיניים עשתה זאת במקומי”.
