הטור של אבי תל מוגש לכם בחסות HappyPill – כדור קטן אחד עם חדק בתחילת כל יום ואתם מאושרים כל היום!
אבל מהו אושר?
מעט קרני שמש ביום של חורף זה אושר. עיניו המחייכות של בני הקט זה אושר. פירה שהוכן ביד אוהבת זה אושר. לשכב בשדה פתוח בעיניים הנישאות לשמים זה אושר. לקרוא שיר של רחל ולנוח זה אושר. לחכות לחפש את הכוכב השחור של דיוויד בואי במרום זה אושר. לקפל כביסה זה אושר. להחליף חיתול זה אושר. להיות חדור אמונה זה אושר. המוזיקה של חיי זה אושר. קטיה בוניטישבילי מנגנת את שר היער ששוברט כתב למענה בזמן שהם עשו אהבה באמבט והתווים נרטבו לו ולא היה לו אכפת והוא היה מלא השראה ונפשו שירה ואז הוא קם לרגע ולקח מגבת והחליק ונפל כמו כשנופלים כשמחליקים על בננה (למרות שאם חושבים על זה אף אחד לא באמת ראה מישהו שמחליק ונופל בגלל קליפת בננה) והיא התפוצצה מצחוק זה אושר. לדעת שיש אופק זה אושר.
אבל האם זו הדרך לומר את זה? האם זהו המקום לפרסם את זה?
למזלי רחל חלפי עברה לגור על ציר מוריה, ואני יוצא מדי יום חמישי לששון בר והיתה לי הזדמנות חד פעמית לשאול אותה על זה.
אֵיךְ לוֹמַר אֶת זֶה
אֵין לִי אֵיךְ לוֹמַר אֶת זֶה
וַאֲנִי חוֹרֶק אֶת זֶה
אֵין לִי עִם מָה לוֹמַר אֶת זֶה
וַאֲנִי לוֹקח כְּלִי שָׁבוּר לְנַגֵּן אֶת זֶה
אֵין לִי לָמָּה לוֹמַר אֶת זֶה
וַאֲנִי צוֹעֶק אֶת זֶה
אֵין לִי צְעָקָה מַסְפִּיק חֲזָקָה לְזֶה
וַאֲנִי שׁוֹתֶק אֶת זֶה
אֲנִי מְנַסָּה לִסְגֹּר אֶת זֶה וְזֶה נִפְתָּח אוֹתִי אֶת זֶה
אֵין לִי כֹּחַ לוֹמַר אֶת זֶה
וַאֲנִי שׁוֹבֶר אֶת זֶה נִשְׁבֶּר אֶת זֶה
אֵין בִּשְׁבִיל מִי לוֹמַר אֶת זֶה
וַאֲנִי רוֹקֶד אֶת זֶה עִם עַצְמִי נוֹפֶל אֶת זֶה
אֵין מִי שֶׁיֹּאמַר אֶת זֶה וַאֲנִי שָׁר אֶת זֶה צָרוּד בִּשְׁנֵי קוֹלוֹת
אֵין לִי אֶת הַזֶּה בִּשְׁבִיל לוֹמַר אֶת זֶה וְהַזֶּה הַזֶּה צוֹעֵק אֵין לִי מַה לּוֹמַר אֶת זֶה לא זֶה.
וַאֲנִי לוֹחֶש אֶת זֶה.
וְזֶה.
רוצים להישאר מעודכנים?
האמת היא שאני מביא את כל זה ומדבר על אושר כי לאחרונה גיליתי סימנים מובהקים לכך שאני מזדקן. אני לא מדבר רק על זקפת הבוקר המתפוגגת אלא על הרבה יותר מזה. יש לי כמה סימנים מובהקים לכך שאני מזדקן, ואתם יכולים לבדוק זאת גם על עצמכם.
מוצרים בעלי אופי נוסטלגי גורמים לי להתרגש. אתמול למשל קיבלתי במתנה מצלמת פולרואיד ושכחתי להוריד את המים בשירותים מרוב התלהבות. סימן נוסף הוא זה שאין לי חצ’קונים ולא משנה כמה שוקולד אני אוכל. אני מכין לעצמי שייק ירוק וחולק קינוחים. ועוד דבר – אני יודע שזה נשמע תמוה במיוחד, אבל אני בטוח שרדיוהד היא להקה עכשווית ומוצא את עצמי מחכה לתקליט החדש שלה. אני מתרגש ברסיטל מיצירות של שופן, משתעל בין פרקי הסונטה ומפיק רעש של עטיפות של סוכריות. ועוד יותר מזה – לעתים קרובות אני מוצא את עצמי מנמיך את הווליום. ויש את הסימן הכי מובהק וזה שאני לא לוחץ על הגז כמו פעם, אני נותן זכות קדימה כמעט לכל אחת ומאט לפני מעברי חציה.
אבל הכי גרוע, ללא כל ספק, זה שאחרי שאני עושה את כל הדברים הללו ואומר את המילה “הללו” אני רץ לספר על זה לחבר’ה.
יום יבוא וכל זה יהיה מאחורינו.
