אני יודע, הנבואה ניתנה לשוטים, אבל תנו לי רגע לנחש את העתיד לבוא. לפעמים זה עובד לי. יש לי ניסיון עם החיים ואני יודע שהחיים הם פתיל קצר של אצבע דינמיט המתפוצצת לך בפרצוף בכל פעם שאתה שותה את כוס הקפה שלך אל מול נוף מרחיק לכת וחושב בלבך שהכל יהיה בסדר. יום אחד אתה כאן ויום אחר אתה שם. כמו הנדנדה הרעועה בגן המשחקים בשכונה שבה גדלתי. תמיד מישהו יתיישב ברגע הלא נכון בצד הלא נכון וישאיר את הצד השני למעלה.
החיים באים בעוצמות בלי נתפשות. לעתים הם גדולים מהחיים עצמם. והזמן טס. הזמן טס כמו שק מלא דובדבנים שנופל ממסוק למפרץ קסום בצדו האחר של האי שבו אתה מנסה לשרוד מאכילת קוקוס, קוסקוס ולוקוס. אתה כל כך מפוצץ מהקוקוס, מהקוסקוס ומהלוקוס עד שהדבר שהכי בא לך עכשיו הוא דובדבנים, אבל הם כאמור נפלו בצד האחר של האי ואתה אפילו לא יודע שהם שם מתייבשים בשמש ומצטמקים והופכים לדבר האדום והמגעיל הזה שאנשים מוסיפים לו סוכר וקוראים לו דובדבנים-מסוכרים. ממש כמו החיים. החיים הם כל הדברים שאפשר היה לעשות לו היינו עושים אותם. נכון שזה משפט מטומטם, אבל מה לעשות – ככה זה החיים. ואני יודע שיש שיגידו שזה משפט מטומטם, אבל מה זה משנה – ככה זה החיים.
הנה מתחילה לה שנה חדשה ועוד רגע כבר “אחרי החגים” ולא נוכל להגיד יותר שנעשה זאת “אחרי החגים” כי “אחרי החגים” כבר תהיה שם, ממש אחרי החגים. והשנה הבאה עלינו לטובה תביא עמה זריחות גדולות ושקטות ושקיעות בהירות. האוויר יהיה חם ודחוס עד הסתיו. אחר כך יגיע החורף וגשמים של ברכה יציפו את הרחובות. הדשא של השכן יישאר ירוק יותר. השכנה מלמעלה תדפוק את השטיח ותנער את אבק חייה כאילו מדובר באיזו מטפורה מי יודע מה. איש ימצא את דרכו. אשה תזרח. מישהו ישכח. החמה תשקע ועיתון הערב יגיע בבוקר נושא את חדשות האתמול.
בשנה הבא נצא אל המרפסת ושום דבר לא יקרה. ביבי יגיד משהו ושרה תשיר שיר שמח. אבי גבאי יראה לכולנו מאיפה משתין הדג וזה לא יפתיע אף אחד. אפילו אולי תפרוץ איזו מלחמה קטנה או קרב מאסף, והמסים יירדו ומחירי הדיור יעלו ואייפון 11 יצית את הלבבות ואת יערות הכרמל, ויהיו בחירות לרשויות המקומיות ויהא אשר יהא.
עוד תראו עוד תראו כמה טוב יהיה בשנה בשנה הבאה.
אז כדי שהשנה הבאה תהיה יותר טובה ממה שאפשר להעלות על הדעת, צריך אמונה. מוטב להיאחז במשהו מאשר לא להאמין שכל זה יכול להיות. אפילו אמונה טפלה זה בסדר. כמו למשל שלא כדאי לשבת בפינת השולחן כי אז לא נתחתן במשך שבע שנים. אני מחפש את חולצת המזל שלי ומתחיל להתלבש, ואז עולה לי רעיון. אני חייב להמציא לעצמי איזו אמונה טפלה משלי. משהו שיהיה רק שלי. משהו כמו למשל לשבור ציפורן. אני בטוח שזה הולך לעבוד. כל מה שצריך לעשות זה לעצום את העיניים, לשבור ציפורן בפה סגור ולבקש משאלה לא מופרכת מדי. משהו בר סיכוי כמו שכאשר אגיע לסופרמרקט היום, הירקות יהיו מהיום. או כשאסע לעבודה לא יהיו פקקים במרכז הכרמל וממש ליד הכניסה תהיה חניה פנויה. שברו ציפורן חברים, זה עשוי לעבוד.
ואם כבר מדברים על פקקים, אז מה שאני מאחל לכם, קוראים יקרים, זה שתהא זו שנה טובה בלי תאונות דרכים. אל תסמסו ואל תעשו לייקים בזמן נהיגה. כשאתם תקועים בפקק נסו לחשוב על דברים שלא הספקתם לעשות בחיים. שנה טובה.
