הנה מתחיל לו עוד סוף שבוע, והאדמה שקטה. התלבטתי רבות מה להביא הפעם לקוראי הרבים והחלטתי שטוב אעשה אם אפרסם כאן מתכון. זהו מתכון קל למדי עם תוצאה מבטיחה אך לא תמיד מקיימת: טוסט עם אבוקדו ועוד משהו קטן או שניים.
המצרכים:
אבוקדו
פרוסת לחם רוסי (פוטין יודע על מה הוא מדבר)
מלח גס (אבל עם נימוסים בריטיים)
פלפל שחור טרי (לא כזה שנשאר בתוך שקית פתוחה בתוך מגירה העולה על גדותיה ברעיונות שעוד יקרמו עור וגידים כואבים)
פלפל לבן (באבקה)
אופן ההכנה:
מכניסים את פרוסת הלחם לטוסטר ומחכים להשחמתו הראשונית (יש משהו יפה בראשוניות. כמו באהבה). פורסים שכבות אבוקדו נדיבות ומניחים אותן על הפרוסה בעודה חמה. מועכים קלות באמצעות סכין שטוחה (מה זה סכין שטוחה? האם יש סכינים שאינן שטוחות?). בוזקים את המלח ואת הפלפל בזהירות, גרגר גרגר מונח לו כלאחר כבוד, ומפדרים בעוד מעט פלפל לבן. תוקעים ביס ומודים לבורא עולם על הכל – על הטוב והנפלא, ועל הייסורים המכוננים את הטוב והנפלא הזה.
ועוד משהו קטן ועוד משהו: נזכרתי בכך שאיוואן איליץ’, גיבורו של לב טולסטוי, כמו מרבית האנשים העושים את עצמם, חי ב”מערה” כל ימיו, לא מודע לכך שקיימת אפשרות אחרת לנהל את חייו, שיש משהו מעבר להישגים הריקניים שאותם הוא החשיב כרגעי השיא בעולמו, ונפשו חסרה. רק רגע לפני מותו הוא מבין את העובדה המרה הזו ומבחין בפתח המערה, אבל זה כבר מאוחר מדי עבורו. אילו רק היה מנסה לעשות סקס עם נמלים זה בטח היה נורא מצחיק.
ועוד דבר קטן שאני חייב לעדכן, ועם זה אני גומר: השבוע עשיתי את זה. אני מודה ועומד בראש מורכן בפינה חשוכה. כאחרון פושעי המצלמה הפוצעים את הרגע חטפתי גם אני תמונה קפואה של מקדש הבהאיים עם כיפתו המוזהבת, המנצנצת זוהר מלכות. זהו סמל תיירות פופוליסטי של עיר עייפה, גחמה פשיסיטית של מעצב חדור אמונה אשר מאמין באל בשר ודם שמת זה מכבר. הדת הבהאית מתהדרת בגנים מסותתים, ומאמיניה הם שלווים. המאמינים, שביניהם אפשר היה למצוא גם את החצוצרן האגדי דיזי גילספי, לא מבקשים לעצמם דבר למעט היאחזות במת האלוהי ושהוא יחזיר להם אהבה. אולי האהבה היא אלוהים או אלוהים הוא אהבה, אחרת איך אוכל להסביר את מה שהדעת סובלת. זה צריך להיות ממש מצחיק. סקס עם נמלים.
