הטור השבוע מוקדש למי שעדיין מאמינים ביושרה, שבפוליטיקה נותרה מידה מסוימת של הגינות, ושיש פוליטיקאים שפועלים לטובת הציבור — או ציבור בוחריהם — ולא רק למען הכיסא. כשאני חושב על כך, זה טור שמוקדש למי שנשארו נאיביים.
ערר שני הוגש לאחרונה נגד תוכנית הפינוי-בינוי ברחוב ברל כצנלסון. לערר הזה נזכרה להצטרף מישהי שלא לקחה חלק בערר הראשון — חברת מועצת העיר טלי משולם איטח מסיעת חיים בחיפה. זו הסיעה שבראשה עומדת ד”ר עינת קליש רותם, שהודיעה על התמודדותה על כיסא ראש העיר.
החיבור של משולם איטח למגיש הערר מיכי אלפר מסיעת יהדות התורה-ש”ס גורם להרמת גבה, ולא ברור מה עומד מאחוריו. עקרונית אני מאמין שחברי מועצה צריכים לחבור יחדיו כדי לקדם מטרות משותפות, ובלבד שהמטרות האלה הן אמיתיות וחשובות לעיר. קידום עצמי לכהונת ראש העיר, למשל, לא נראה לי כמטרה ראויה וכפעולה לתועלת הציבור.
עניין אחר שיש לקחת בחשבון בהקשר זה הוא הייאוש של יזמים שנרתעו זמן רב מלהגיע לחיפה, לבנות בה ולקדם אותה. דבר זה השתנה מעט בשנים האחרונות, אבל הייאוש מתחיל לשוב, כי ליזמים נמאס. נמאס להם מהבירוקרטיה, נמאס מחוסר היעילות, ויותר מכל — נמאס מההתנגדויות הרבות שיש לכמעט כל פרויקט בעיר.
ההתנגדויות כשלעצמן מוצדקות לפעמים, אבל במקרה דנן הסיפור הוא קצת מוזר ולא הגיוני. במרכזו עומד פרויקט פינוי-בינוי של חברת פרשקובסקי, שהיזם עובד עליו כבר שנים. במסגרתו עתידים להיהרס בניינים ישנים ולהיבנות בניינים חדשים ומפוארים במקומם. הפרויקט עבר את ועדות התכנון ואושר. לאחר התנגדות הוא שב לוועדה המקומית, עם ביקורת לא קלה של ועדת הערר על התנהלות של החברה, ואושר שוב.
את הערר הראשון הגישה סיעת הירוקים המתנגדת לפרויקטים רבים, לעתים מסיבות שאכן עולות בקנה אחד עם החוק. אליהם הצטרף אלפר. לטעמי אפשר למצוא היגיון בהתנגדות על רקע הצפיפות וההקלות הרבות שביקש היזם. כשאלפר הגיש ערעור נוסף לא הופתעתי. הוא המשיך עם מלחמתו עד הסוף, וזה לגיטימי לדבוק בעקרונותיך, גם כאשר זה נראה כמו הליכה עם הראש בקיר.
כן הופתעתי מחבירתה של משולם איטח לערר. איך קרה שאותה סיעה שהזהירה בבחירות הקודמות מהחיבור בין ראש העיר יונה יהב לקהילות נפרדות בעיר, כולל הקהילה החרדית, חוברת כיום לסיעה החרדית, ועוד סביב פרויקט פינוי-בינוי שאמור לחדש את פני העיר?
כעת נשאלות השאלות הבאות: איפה היא היתה בתחילת התהליך? מדוע נזכרה בשלב הזה? מה אומר החיבור שעורר ביקורת רבה כל כך ברשתות החברתיות? לי הוא נראה לא אמיתי ונגוע אולי בצביעות. האמת היא שזה חבל, משום שבאמת הגיע הזמן לפוליטיקה חדשה, נקייה וישרה יותר, מול הציבור שצריך לדאוג לו גם אחרי יום הבחירות.
בכל מקרה, לא ראוי לתת לפוליטיקה לעכב דברים טובים שנעשים בעיר, כמו הפרויקט בברל כצנלסון. אפשר לבצע אותם בשינויים הדרושים בלי לעכבם לטובת הציבור שמתגורר במקום, ולא להחזיק בדיירים כבני ערובה במלחמה של פוליטיקאים.
הכותב הוא מנכ”ל החברה לנדל”ן ומחבר הספר “איך להרוויח בנדל”ן”
