ביום שלישי פגשתי את ליהי שחר ברמן. אפילו הבאתי לה ולחבריה מגשי פיצה. שחר ברמן היא פעילה למען איכות הסביבה המשתייכת לארגון מגמה ירוקה. האמת היא שיש די הרבה ארגונים ירוקים, ונואשתי מלהבין את הבדלים ואת העימותים הפוליטיים ביניהם. שחר ברמן וחברים נוספים שהכרתי כמו אדוארד, רוית ואיתמר היו השבוע באוהל מחאה נגד הרחבת בז”ן ליד ביתו של שר האוצר משה כחלון.
באופן עקרוני אני לא אוהב מפגני מחאה שמפריעים לשכנים, אבל המחאה הזו היתה שונה במקצת. מאהל מחאה שקט בלב אחד מהרחובות היוקרתיים בכרמל, עם שכנים שמביאים עוגות ושתייה ועם פעילים שיושבים ומשתדלים לא להפריע למנוחת התושבים. והנושא, החשוב מאין כמוהו, עובר לידנו ביום יום, בשעה ששגרת החיים שלנו מובילה אותנו לעסוק בדברים אחרים. האדם מן השורה לא מבין באמת בתוכניות ובחוקים המסובכים של גופי התכנון והתעשייה, אשר משפיעים באופן ישיר על איכות חיינו ועל בריאתנו. בדרך כלל נשמעים הפעילים כמי שמדברים סינית. אמנם בלהיטות רבה, אבל הציבור לא מבין.
בכל זאת מצאתי את עצמי במאהל המחאה, מביע את תמיכתי הצנועה במאבק המוצדק. אם נחזור לשחר ברמן, לפני כשנה תקפתי פוסט שלה בפייסבוק משום שלדעתי הוא היה פופוליסטי. שחר ברמן, שהיתה אז אם טרייה, נעצרה על ידי המשטרה בעקבות הפגנה מול ביתו של כחלון. היא אמרה שכתבתי עליה דברים שפגעו בה מאוד, ובדיעבד צר לי על כך. בזמנו גם לא הסכמתי לקבל את טענותיה. השבוע היתה הפעם הראשונה שבה פגשתי אותה ואת חבריה פנים אל פנים. אף פעם לא הבנתי מהו הגורם האמיתי לכך שחבורה כזאת מתאגדת ועושה לילות כימים למען מטרה. חשבתי שאולי זה נובע משעמום או מצורך להיות חלק מקבוצה. אולי זה מאפשר קצת חופש מהילדים ומשגרת החיים, ואולי זה באמת נובע מרצון להשפיע ולהיות מגויס למטרה. האמת היא שזה לא משנה. לא ראוי לבקר אדם שנותן מעצמו למען הזולת. הוא עושה יותר ממני, והמטרה כאמור היא חשובה מאין כמוה.
אבל מעבר למטרה, למאבק החשוב ולשאלה אם הוא מתנהל בצורה נכונה או לא, קיים המימד של המפגש האנושי. דמויות הפייסבוק הפכו מבחינתי לפתע לאנשים בשר ודם. שמתי לב שבשיחה הארוכה שניהלתי במאהל עם רוית, פעילה מרכזית שגם חברה במועצת הדר, היא לא הסכימה כמעט עם שום דבר שאמרתי, אבל עדיין הוויכוח בינינו התקיים בכבוד, בנעימות ובתרבותיות.
אחרי שחזרתי הביתה והשארתי את החבר’ה לישון במאהל בשדרות הנדיב, חשבתי איך ממצב של ויכוח והעלבויות בפייסבוק הגעתי למצב של תמיכה. בטוח שהמטרה חשובה ושתושבי העיר צריכים להוות חלק מרכזי יותר בפעילות הקשורה לזיהום האוויר. אבל גם בטוח שהדרך מלאה באנשים טובים, וחבל שהם לא תמיד יודעים איך להסתדר ביניהם.
הכותב הוא מנכ”ל החברה לנדל”ן ומחבר הספר “איך להרוויח בנדל”ן
