“אוטופיה” לפי ויקיפדיה, שניתנת להבנה כ”המקום הטוב”, היא מונח שנטבע על ידי תומאס מור באנגליה של שנת 1516. כיום, במובן הכללי והמקובל ביותר שלו, מתייחס המונח לחברה מושלמת היפותטית. מכאן הסקתי שאוטופיה היא חברה שבה רואים כל היום כדורגל, משחקים קצת קלפים ועובדים רק חצאי ימים. במסגרת האוטופיה לא קיים מינוס בבנק, כולם אוהבים את כולם והילדים מגדלים את עצמם. אבל מחשבות לחוד ומציאות לחוד, כי כששלפו אותי מהספה בשבת האחרונה לטיול ספונטני בפארק אוטופיה גיליתי שהכל היה ההפך הגמור מאוטופיה. לא ראיתי כדורגל בשבת, הגעתי הביתה עייף מדי בשביל להיפגש עם חברים, המינוס רק גדל אחרי היום הזה, שנאתי את כל מה שזז והילדה שלי לא רצתה לרדת מהידיים.
פארק אוטופיה הוא פארק נחמד בסך הכל, שמנקודת מבט של ילדים הוא עולם שלם של הרפתקאות בג’ונגל עם מבוכים, חיות אקזוטיות, גשרים תלויים, מפלי מים שוצפים ומדשאות אינסופיות. מנקודת מבט של מבוגר מדובר בכמה דונמים עם תרנגולות, תוכים ועזים, מזרקה עייפה, תצפית בגובה הדשא, אזור רביצה משותף שמספיק לכמה משפחות בודדות, והרבה, הרבה, הרבה סחלבים מכל מיני סוגים שזה יכול להיות אחלה אם אתה אגרונום.
רוצים להישאר מעודכנים?
דמי הכניסה הם 59 שקל למבוגר שזה יקר לכל הדעות, אבל ילד עד גיל שנתיים לא משלם אז זה חצי נחמה. הפארק עצמו הוא אחלה אטרקציה לאוהבי הצמחייה ובעיקר הסחלבים כי יש שם עשרות אם לא מאות סוגי סחלבים מכל המינים. אגב, פרט מעניין הוא שסחלב פירושו “אשך” ביוונית, שזה מסביר למה הם גדלים בעיקר סביב ביצות. אבל מכיוון שצמחייה לא מעניינת לי את האשך, דחפתי את העגלה במהירות שיא במסלול תוך שאני נזהר לא לדרוס פרחים בסכנת הכחדה. מהר מאוד הובלתי את קבוצת ההורים אל פארק רחב ידיים שבמבט ראשון יצר רושם מבטיח. גילוי נאות: הייתי צריך להספיק לראות את כל הפארק בשעתיים, שמתוכן מחכה לי שעה נסיעה הביתה, כי רציתי להגיע הביתה בזמן למשחק של מכבי חיפה.
אז הפארק אמנם נראה מבטיח, אבל אחרי מבוך למתחילים וכפר חיות שעושה בושות לשם שנתנו לו עם שני עזים וגדי, עברנו לחלק האמנותי. הבטיחו לנו מופע מים מרהיב. בפועל קיבלנו מזרקה שמשפריצה בקצב של שיר סלואו ישן עם איכות שמיעה של טרנזיסטור. משם דילגנו לג’ונגל התוכים שכלל ארבעה כלובים עם תוכים ססגוניים ועוד עז אחת שככל הנראה ברחה מכפר החיות. המדשאות האינסופיות היו אסופה של כמה עצי פרי, שני ערסלים שאשכרה היה אליהם תור וצינור ביוב אחד. פרשנו את המחצלת, הוצאנו בורקסים, נחנקנו מעגבנייה והמשכנו הלאה. מסתבר ש”הלאה” היתה היציאה אל משתלה שכל מטרתה היא להוציא ממני עוד כסף. היו שם כל מיני צמחים יקרים בטירוף שאין שום סיכוי שישרדו אצלך בבית יותר מ־24 שעות, ועוד כל מיני פסלים שאפשר להזמין מסין ברבע מחיר. אז יצאנו משם עם שני סחלבים, צמח טורף אחד, ארבעה פסלונים ושני טילונים.
האמת היא שעמדתי בזמנים ואמרתי לעצמי שכל עוד אספיק למשחק הרווחתי שתי ציפורים במכה אחת. אז דילגתי לי בשמחה עם העגלה עד לרכב כשלפתע משום מקום שמעתי: “בא לכם פנקייק בבית הפנקייק?”. אחד מהבעלים, שמו שמור במערכת, הוא לא בדיוק חובב ספורט נלהב, והוא רצה להאריך את ההנאה בעוד כמה שעות, כך שמצאתי את עצמי עומד מחוץ לבית הפנקייק בתור שהשתרך עד כביש החוף. מתוק זה לא היה.
