סוף סוף זה הגיע. היום שחיכיתי לו בהתרגשות שיא מאז שהקטנה נולדה. לא חיכיתי בכזאת התרגשות ליום הולדת שנה, לשן הראשונה, למילה “אבא” ואפילו לא לפעם הראשונה שבה היא הלכה שני צעדים בלי ליפול. סוף סוף הגיע היום שבו היא אמא של שבת בגן!
עבר מספר לא מבוטל של שבועות מאז שהיא התחילה ללכת לגן, ובכל יום חמישי הודיעו על האמא והאבא של שבת שיהיו למחרת. מה אגיד לכם, בכל שבוע הרגשתי אכזבה כאילו בחרו אותי אחרון במשחק כדורגל שכונתי, כאילו נגמרו הפיתות בשווארמה האהובה עלי, כאילו שתו לי את הבירה האחרונה במקרר, כאילו הילדה נכשלה בטסט שלישי, כאילו… טוב, בטח כבר הבנתם את הרעיון.
אבל גם היום שלה הגיע, וזה קרה בשבוע שעבר. ביום חמישי לקחתי אותה לגן והגננת לקחה אותי הצדה כדי למסור לי את הבשורות הדרמטיות בלי שאף הורה ישמע: “אליה תהיה אמא של שבת מחר, אתם יודעים מה לעשות”. הנהנתי בכובד ראש והחזקתי את דמעות ההתרגשות עד לרכב. כבר בדרך לעבודה הרמתי חמ”ל קטן והודעתי לבני משפחה המורחבת שיכינו מטעמים ומצלמות. אחר כך בישרתי את הדבר לאשתי, שהתלהבה כמעט כמוני אבל הסבירה לי שלא מדובר באירוע רב משתתפים אלא בטקס קבלת שבת פרטי לילדי הגן בלבד, אפילו בלי ההורים. לא להאמין שחיכיתי כל כך הרבה למשהו שבכלל לא אהיה נוכח בו, אבל התעשתי במהרה ונכנסתי למצב ניוטרל, כי אין לי הרבה מה לתרום לטקס. לפחות כך חשבתי.
רוצים להישאר מעודכנים?
בערב, כשחזרתי מהעבודה, האשה חיכתה לי עם לו”ז תלוי על הדלת ופרשה תרשימים ושרטוטים על פינת האוכל. היא קבעה לעוד חצי שעה במקס סטוק עם האמא של האבא של שבת, והסיבה היחידה שקיבלתי פטור ממסע הקניות הזה היתה שהייתי צריך לארגן את הבית עד החזרה שלה כי ממתינה לנו המון עבודה. בשעה 21:15 בערך, שזה פחות או יותר הזמן שבו אני נכנס למצב ספה, היא נכנסה הביתה עם שלוש שקיות ענקיות, פיזרה את תכולתן על השולחן הקטן בסלון והנחיתה עלי משימות של ועדת קישוט. מצאתי את עצמי גוזר ברכות אישיות, מרכיב סביבוני עץ קטנים, מדביק מדבקות צבעוניות ואורז 29 מתנות בנייר צלופן שגורם לאוזניים שלך להתחרפן.
אחרי שעתיים וחצי גררתי את עצמי למיטה עם אצבעות רדומות רק כדי לגלות את המשך התוכנית פרושה על המיטה שלנו. בשעה 6:40 אתה צריך לנסוע למאפייה ולקנות חלה מתוקה בלי שומשום. לא התרגשתי, כי אנחנו גרים ליד מאפייה וגם ככה אני קם בשעה הזו כדי להוציא את הכלבה. הבעיה התעוררה כשנודע לי שבמאפייה ליד הבית אין מוצר כזה חלה מתוקה בלי שומשום, אז חזרתי לחניה, שחררתי את הכלבה והנעתי את הרכב למרכז העיר. 7:10, ובמאפייה השנייה יש חלה בלי שומשום אבל לא מתוקה. 7:25 – יש חלה מתוקה אבל רק עם שומשום. 7:45 – יש חלה מתוקה בלי שומשום, אבל היא קטנה ואני צריך חלה שתספיק ל־29 ילדים ולאבות שלהם שאוכלים אותה בדרך חזרה הביתה.
במאפייה החמישית מצאתי את מה שחיפשתי ומיהרתי לאסוף את הילדה שהיתה לבושה בלבן כמו נסיכה קטנה. אחרי שהגננות התלהבו בהקצנה מהאאוטפיט שלה, הן אמרו שחבל על הבגדים ושהיינו צריכים להלביש אותה כרגיל לחלק של החצר ואת הבגדים הלבנים לשים בתיק להחלפה. אז נסעתי מהר הביתה כדי להביא לילדה טרנינג, רק כדי לגלות שהיא כבר הספיקה ללכלך את השמלה הלבנה בחצר.
אבל כל זה מתגמד. כי בסופו של דבר קיבלנו תמונות מדהימות לטלפון, ורק לראות את הילדה שלי מאושרת ומתרגשת עם ידיים על העיניים אל מול נרות השבת היה שווה הכל.
