נתחיל מזה שאני לא יכול לצאת לחופש בחופש הגדול מהסיבה הפשוטה שאני לא תלמיד בית ספר, לא עוסק בהוראה, לא שרת ביסודי ואין לי קיוסק בתיכון. נמשיך בכך שאני חייב לעבוד בחופש הגדול כי משום מה אני משלם לגן של הילדה על כל חודש אוגוסט, למרות שאני צריך למצוא לה פתרון אחר למשך שלושה שבועות באותו החודש. איך דבר כזה עובר בשתיקה? זה נשגב מבינתי, אבל לא תראו אותי יוצא להפגין ברחובות. נהפוך הוא, אני גם משלם לאותה הגננת על קייטנת אוגוסט עוד 170 שקל ליום. אני כותב את השורות ומתעצבן – איך הפכו אותנו למסחטת כספים כאילו היינו בנק הפועלים כשאליעזר פישמן בא לבקר? אנחנו מתלוננים על יוקר המחיה, על יוקר הדיור, על יוקר המזון ועל יוקר הדלק, ושכחנו להתלונן על יוקר הגנון. כנראה שזה בגלל שרוב המפגינים הם אנשים שיש להם זמן כמו סטודנטים, רווקים או בני זוג ללא ילדים. אנחנו, ההורים, מעדיפים לבהות מול קיר ריק בזמן הפנוי שלנו מאשר לצאת ולהילחם על משהו כמו כסף.
בשורה התחתונה, אני מוצא את עצמי עומד מול בחירה בלתי אפשרית בין לעבוד ולשלם כפול לגן לבין לשלם כפול על חופשה וגם לא להרוויח כסף באותו חודש. ממש בחירתה של סופי. ניסיתי לשאול הורים ותיקים ממני איך הם עוברים את חודש אוגוסט, ומתברר שאין פתרון אחד חכם וטוב לכל הצדדים. מישהו צריך לשלם ביוקר, ובדרך כלל זה או הגבר או האשה או ההורים של אחד מהם. מישהו יצטרך לוותר על העבודה לטובת חופש עם הילדה או מישהו יצטרך לוותר על חופשה משפחתית לטובת עבודה במשרד ריק.
גם אם נחליט לצאת לחופשה עם כל המשפחה הרי שכל ספקי התיירות הבינו את הפוטנציאל העסקי והקפיצו מחירים כאילו זה הקיץ האחרון שלי איתכם. חברות התעופה עפו על עצמן עם המחירים, בתי המלון מתמחרים חדר רגיל במחיר של סוויטה מלכותית, הפארקים ושאר האטרקציות מכניסים אנשים בכמויות שלא היו מביישות את הגשר באסון המכבייה, וההורים שלנו החליטו שגם הם יוצאים לחופשת קיץ ולא יכולים לשמור על הילדה.
כשאבא שלי תמיד אמר לי “חסוך כסף לבן ליום שחור” הוא בטח התכוון לחודש אוגוסט השחור. לפעמים אני חושב שהחופש הגדול הזה גדול עלי, ואז אני נזכר באבות שיש להם יותר מילדה אחת ומתחיל להזיע מתחת למזגן. איך שורדים מבחינה כלכלית חודש שכולו הוצאות פי שלושה ועם אותה הכנסה? ועוד לא הזכרתי כלל את הפן הנפשי, הרי בסוף שבוע אחד בודד אתה מתחיל לאבד את הסבלנות רגע לפני שיום ראשון הקדוש מגיע להצלה – דבר שגורם לי לחשוב שמי שהמציא את המושג “שביזות יום א’” הוא מישהו ללא ילדים. תכלס, אני מתחיל להבין את הרציונל של המגזר החרדי שמביאים ילדים האחד אחרי השני, כי באיזשהו שלב זה חוסך המון כסף על בייביסיטר.
אמנם חודש אוגוסט נמצא במרחק של 30 ימים אבל אני מתחיל להתכונן אליו מעכשיו עם שבירת החיסכון לדירה, מכירת רכב אחד, חלוקת עיתונים ב־5:00 לפנות בוקר, בדיקה של תרומת איברים בשוק השחור, המרה של כל הדולרים מהבר מצוה וניצול של כל הזיכויים שהאשה צברה בשנה האחרונה. אני מקווה שכל זה יספיק לי לפחות לסוף שבוע אחד באוגוסט. הצעות נוספות יתקבלו בברכה.
