אחרי עשרה ימים במיאמי אני יכול לכתוב די בוודאות שחופשה עם ילדים היא לא באמת חופשה אלא עבודה בתנאים מועדפים. אם תחשבו על זה לרגע, חופשה משפחתית היא כמו יום שבת כפול מספר הימים שאתם בחופשה. אז תענו לעצמכם בכנות: יום שבת עם ילדים זה חופש?
אז נחמד פה במיאמי, ובכל יום מבלים במקום אחר, ואפילו קפצנו לחמישה ימים לפורטו ריקו (שזה אומר עוד טיסות), אבל עדיין צריך לרדוף אחרי הילדה, להעסיק אותה, לשמור עליה מכל משמר ותייר, והכי קשה זה להרדים אותה. אני לא יודע כמה מכם ניסו לשמור על שגרת השינה והאוכל של הילדים בחופשה ארוכה ובמקום עם הפרשי שעות משמעותיים מהארץ, אבל זו משימה על גבול הבלתי אפשרי. הילדה לא נרדמה לפני 23:00 וקמה כמו שעון ב־6:30, ב־15:00 היא ישנה את שנת היופי שלה במקום ב־11:00, ושלא נדבר על מיני המזונות שהיא גילתה פה. במקום לבקש “אמ אמ” (אוכל בבקבוק בשפת התינוקות) היא התחילה לומר “עוגה” בכל פעם שמרימים אותה לגובה של השיש במטבח, היא נחשפה לעולם המלוחים כי זה מה שמגישים פה בטיסות פנים קצרות, את העוף ואת המרק היא החליפה בדגני בוקר צבעוניים, ואפשר לומר כמעט בוודאות שבטיפת חלב היו אומרים שהיא עברה את הגבול העליון בתחום המשקל.
אבל לחופשה חוקים משלה, וכמו שאנחנו מרשים לעצמנו לחטוא במזון ובשעות שינה אי אפשר לבוא בטענות לילדה. ואני אומר “ילדה” ולא “תינוקת”, כי רק כשאתה 24/7 עם הילדה שלך אתה שם לב לשינויים שחלו בה. הרי עד עכשיו היא היתה בגן בכל יום עד אחר הצהריים ולא יכולנו לעקוב באמת אחרי ההתפתחות המדהימה שלה. בכל פעם שהגננת היתה מספרת לנו על מילה חדשה או על איזושהי התנהגות שלה, הנהנו בחיוך של “המלך הוא עירום” וחשבנו לעצמנו – או שאנחנו הורים גרועים שלא שמים לב לילדה שלהם או שהגננת מפליגה במחמאות לכל הורה בפעוטון.
אבל תוך ימים ספורים שבהם אנחנו צמודים לילדה קלטנו שהיא לא התינוקת שחשבנו שהיא. היא ילדה גדולה, אמנם בת שנה ושלושה חודשים, אבל עם אופי ושכל של ילדה בוגרת הרבה יותר. יש לה דעות משלה, היא יודעת בדיוק מה היא רוצה ולא מהססת לבקש את זה בכל מיני דרכים יצירתיות. היא לא מפסיקה לברבר ולהגיד מילים ברורות, כך שאין מקום לטעויות. היא ממיסה כל מי שבא במגע איתה ונכנסת לעניינים תוך חמש דקות בכל מקום חדש ומרגישה בעלת הבית. אלה דברים שבחיים לא היינו יכולים לראות ולדעת בסיטואציה אחרת.
אז זו לא חופשה של זוג הוללים בלי ילדים שקורעים את העיר ואת חיי הלילה, אבל זו חופשה משפחתית אמיתית עם היתרונות ועם החסרונות שלה. אנחנו מוותרים על מועדון לילה לטובת שופינג בשעות הבוקר המוקדמות, אנחנו לא משתזפים שעות במיאמי ביץ’ עם בירות ביד אבל בהחלט חוגגים עם פירות בבריכה של הדודים, החלפנו את המסעדות השוות בדיינר שלא עושה פרצופים על משפחות עם ילדים, והכי חשוב – גילינו מחדש את המשפחה הקטנה שלנו.
אין ספק שהדברים לא יחזרו להיות כמו שהיו בארץ. הילדה עוברת לגן חדש ויש לה יכולות חדשות, ואנחנו שבים למרוץ המטורף של עבודה, בית וחשבונות. אבל אנחנו גם חוזרים עם גישה חדשה ועם אנרגיות לעשות דברים בצורה שונה. החיים במיאמי נראים טוב מאוד למי שמבקר כאן ואין ספק שפה הכסף שלך קונה הרבה יותר, אבל עדיין הדרך לאיכות חיים גבוהה לא שונה כאן מאשר בארץ. מה שחשוב הוא האנשים שאיתם אתה עושה את הדרך.
