בתקופה שבה הייתי ילד מתוק, הטלוויזיה לא היתה כזו מאיימת ומפחידה, נהפוך הוא – היא היתה הבייביסיטר המושלם בזמן שאמא בישלה במטבח או ריכלה עם השכנה למטה בחצר בזמן שהלכה לזרוק את הזבל. הורים לא פחדו שיגידו או יחשבו עליהם שהם הורים רעים שמושיבים את הילדים מול מסך מרצד במקום להפעיל אותם. הפחד היחיד היה אם הילד מתקרב מדי לטלוויזיה שלא יתעוור או חלילה ייצא פוזל (קונספירציה שהוכחה כשקרית). היינו עושים הכל מול הטלוויזיה – מתלבשים, אוכלים, משחקים ואפילו מתקלחים (אם היה מספיק חם להוציא את הטלוויזיה לגינה המשותפת).
היום, כשאני אבא בעצמי, אני לא רואה שום דבר רע בלהיעזר בטלוויזיה בסיטואציות מסוימות ולא מתבייש לומר שהילדה שלי פיתחה שפה משל עצמה בזכות הטלוויזיה. אני מבין את ההורים שנרתעים מהמסך, אבל כל דבר צריך להיות בפרופורציות. האמת היא שהתכנים של פעם היו הרבה יותר תמימים, אבל זה תלוי בעיני המתבונן וברוח התקופה. מרקו היה ילד להורים חסרי אחריות שנתנו לו להסתובב בעולם לבד, נילס הולגרסן היה מתעלל בחיות הבר, בקטקטים היה אבא אלכוהוליסט, גברת פלפלת לקחה סמים בהסוואה של כפית קסמים, שלא לדבר על אגדות האחים גרים שנכתבו כולן תחת השפעה של אבסינת טהור ומזוקק, אחרת איך תמציאו סיפור על ילדה שהולכת לבד ביער ופוגשת בזאב שבעוד רגע יטרוף את סבתא שלה? ועוד לא הזכרתי את אליסה בארץ הפלאות או את זהבה ושלושת הדובים.
אז נכון שהיום יש יותר אלימות בטלוויזיה והרבה מסכים קטנים שגורמים לנו לגיבנת אבולוציונית, אבל התפקיד שלנו כהורים הוא לסנן ולשמור, לא להסתיר ולהעלים. יותר נוח לי ולה להתלבש בבוקר מול סבא ג’ו והחלקים הקסומים, והיא אוכלת ארוחת ערב בשקט מול לולה הקטנה ובילי ובם בם במקום לקום ולהסתובב בכל הבית עם לחמנייה מתפוררת. רוב היום היא בגן ללא טלוויזיה, בשבתות אנחנו יוצאים לטייל ומשחקים בחדר המשחקים שלה ללא טלוויזיה, לפני השינה היא נרדמת תמיד עם סיפור דמיוני, ומדי פעם היא גונבת לנו את הסמארטפון אבל משתעממת ממנו מהר מאוד.
רוצים להישאר מעודכנים?
אולי נוח לי לחשוב כך כי היא רק בת שנתיים והתכנים שלה נמצאים בערוץ הופ קטנטנים או לולי, עם מנגינות נעימות, בובות פרווה, חיות מדברות וחלומות קסומים. לאחרונה היא התחילה לפזול לערוץ של הגדולים יותר עם מטוסי על, סמי הכבאי, בוב הבנאי ויובל המבולבל שכבר עלה לי 150 שקל לבובה מקורית שלו ובכי בלתי פוסק כשהוא נעלם לה מזווית העין. אין ספק שכל גיל מגיע עם השיגעונות שלו, ולא רחוק היום שבו היא תבקש ממני סמארטפון משל עצמה, אבל זה בסדר כי זו התקופה שבה אנחנו חיים. הרי זה לא מה שיהפוך את הבת שלי לפחות טובה או ליותר טובה כי האופי שלה יושפע ברובו מהחינוך שלנו, מהצבת הגבולות ומהסביבה שאנחנו מייצרים לה, וגם זה לא 100 אחוז בשליטה שלנו. אני רואה ושומע על המון קהילות שמרחיקות מסכים ופיתויים מסביבת הילדים, וזה בסדר כי אני לעולם לא אשפוט הורה אחר על הדרך שבה הוא בחר לגדל את ילדיו, אבל מתישהו העולם שבחוץ יגיע אליהם, ואני מעדיף שזה יטפטף לחיי היומיום של הבת שלי מאשר שזה יגיע אליה בבום גדול כשהיא תגדל.
לסיכום, הדור הבא תמיד יהיה דור “בעייתי” יותר מאשר הדור שלנו, וזה בגלל שבדור שלנו אנחנו היינו הילדים הסוררים ובדור שלהם אנחנו ההורים המבוגרים, כך שהכל יחסי. אז תדליקו להם טלוויזיה, תבחרו ערוץ מגניב ותיהנו משעה של שקט.
