קוראי האדוקים (אמא ואבא) בטח זוכרים שאחד מהטורים הראשונים שלי דיבר על הצורך העז ביום מיוחד בשנה המוקדש כולו לאב. לא יודע אם זו קארמה או עניין של מחשבה יוצרת מציאות, אבל השבוע התבשרתי שיש יום כזה. הבעיה היא שחוגגים אותו רק בארצות הברית, ופה בארץ זה סתם עוד יום שבו האבות ממשיכים לעשות את מה שהם הכי טובים בו – למשוך כמה שיותר זמן מחוץ לבית. אני באופן אישי מכיר כמה אבות, עזבו שמות, שנוסעים בדרך הארוכה והפקוקה ביותר הביתה. אז איך ידעתי בכלל על קיומו של יום האב? ובכן, לאשתי יש משפחה במיאמי, וקבוצת הווטסאפ המשפחתית שלנו השתוללה בברכות לאבות שבקבוצה. “Happy Fathers Day”, אייקונים מצחיקים, הקלטות מרגשות, ברכות מוסרטות של הילדות, תמונות של מתנות למיטה כשהאבא עוד ישן בשעת בוקר מאוחרת ועוד.
כמובן שאשתי הרגישה לא נעים שאני נחשף לכאלה הערכה וכבוד המופנים כלפי האחים שלה במיאמי, ומיהרה להרגיע אותי שזהו יום שחוגגים רק שם ושלנו יש את יום המשפחה. כמובן שאם המקרה היה הפוך הוא לא היה עובר בשתיקה, הרי כמה מכם שכחו את יום האשה או את יום האם ושרדו לספר? בזמן שהפערים בין נשים לגברים נמצאים במגמת צמצום בכל הנושאים החשובים כמו משכורות, תנאים וזכויות, יש תחומים שבהם התקשורת לא מרימה צעקה ולנשים נוח עם זה. אז אם כבר שוויון זכויות אז עד הסוף, וגם אנחנו האבות דורשים לקיים את יום האב בישראל. ואל תנסו להרגיע אותנו עם יום המשפחה או עם העמותה לזכויות הגבר במשפחה – שניהם משמשים פלסטר לפצע פתוח ומדמם.
עייף ומוטרד המשכתי את יומי כאשר בקבוצת הווטאספ של מיאמי לא מפסיקים להלל ולשבח את פועלה של הדמות הגברית בבית. במקביל קיבלתי לווטסאפ שלי רשימת קניות, סנאפצ’ט של האשה עם זר פרחים, תמונה של הכלבה שעשתה פיפי על הרצפה ותזכורת שהבית צריך צביעה ושיש סתימה בשירותים. רגע לפני שיצא לי עשן מהאוזניים ושלחתי הודעת בקשה להתראיין אצל רפי רשף, הגיעה הקלטה שבה הקטנה צועקת “אבא!” בשמחה. זה הכניס אותי לפרופורציות וגם גרם לי להבין שבתכלס, יום האב זה אחלה יום רק אם יש לך ילדים בגיל שבו הם יכולים לקנות לך מתנה, אפילו אם זו מתנה מדמי כיס שאתה נותן להם. זה גרם לי לחשוב עוד יותר ולהיזכר שגם אני בן של מישהו ושאני בגיל שאני יכול לקנות מתנה ולא מדמי כיס, אז אין לי זכות להתלונן על משהו שאני בעצמי לא מכבד.
בשלב הזה עשיתי מה שכל בן אוהב יכול לעשות בסיטואציה כזו ושלחתי “יום האב שמח” בקבוצת הווטסאפ המשפחתית הישראלית. תגובות ה”חחח” מיהרו להגיע ולהרגיע. אז העליתי הילוך וגם פוסט בפייסבוק שבו כתבתי: “יום האב שמח לכל האבות באשר הם”. חוץ משישה לייקים מחברי הזכרים שהם גם האבות, לא קיבלתי שום פרגון יתר. מה שכן קיבלתי זה סימון של סמיילי מאשתי שאין לי מושג כיצד לפרש אותו, אבל בתחושה שלי היתה שם הסתלבטות קטנה.
בקרוב אחגוג יום הולדת, וכולי תקווה שרף המתנות והיחס יהיה שונה, ולטובה. אמנם אשתי מתכננת ביום ההולדת שלי טיסה למשפחה שלה במיאמי, שתכלס זה יותר מתנה עבורה ופחות עבורי, אבל הייתי מעדיף לטוס לשם ביום האב.
