מעולם לא התעלפתי, אבל בסופ”ש האחרון זה קרה. ועוד פעמיים! אלו לא היו התעלפויות קלילות של נערה בת 12 בהופעה של ג’סטין ביבר או התעלפויות תיאטרליות כדי להוציא גימלים. התעלפתי כמו מטפס הרים רגע לפני הפסגה, כמו צוער בקורס טיס, כמו אסטרונאוט בחלל אבל בלי כל החלק ההרואי של המדים והלוקשיין הפראי. התעלפתי בשירותים בבית עם נעלי אצבע ועם טרנינג של דיאדורה תוך כדי הטלת מים בשעה 4:00 לפנות בוקר.
אקדים ואומר שלפני ההתעלפות סחבתי יומיים של הרגשה לא טובה עם שיעול, עם זיעה קרה, עם צמרמורת ועם חום של 38.5 מעלות – דברים שלא הפריעו לי לארח ערב קלפים כמה שעות לפני הדרמה הגדולה. לשם שינוי אשתי צדקה הפעם ובאמת הייתי צריך לבטל את האירוח שהתרחש בחצר מקורה ובקור שגרם לחום הגוף להשתולל ולמוח לראות זוג אס כקלפים גרועים (מיותר לציין שהפסדתי באותו הערב).
הדבר האחרון שאני זוכר מההתעלפות זה אסלה כפולה. מסתבר שלהשתין בעמידה בזמן מחלה זה לא רעיון כל כך טוב, ואפילו יש לזה מונח רפואי ששכחתי מהו. בכל אופן, הדבר הבא שאני זוכר זה נביחות היסטריות של הכלבה. האינסטינקט הראשוני שלי היה לצעוק לה “שקט!”, אבל כשפתחתי את העיניים ראיתי תקרה לבנה. בהתחלה חשבתי שזו התקרה של חדר השינה, אבל מהר מאוד הבנתי שמשהו פה לא מסתדר, ובואו נגיד שלא יצאתי לוחם קרבי בתגובה שלי. כמי שמעולם לפני כן לא התעלף נכנסתי לפאניקה כמו רווק שנכנס בטעות לג’ימבורי. בזכות הנביחות ההיסטריות של הכלבה ורעש הבום כשנפלתי בין מכונת הכביסה לנעלי הספורט, אשתי התעוררה עוד לפי הצעקה ההיסטרית שלי. הבעיה היתה שגם הקטנה התעוררה, ובזמן שאשתי ניסתה להרגיע אותי מבעד הדלת היא היתה צריכה גם להשתיק את הכלבה ולגשת לילדה.
רוצים להישאר מעודכנים?
נדרשה לי דקה ארוכה להבין מה קרה ולהרים את עצמי מהרצפה כדי שמהעבר השני יוכלו לפתוח את הדלת ולשלוח כוח חילוץ, אבל אם נדבר רגע ברצינות – זו היתה סיטואציה מאוד לא נעימה. תוסיפו לתחושת חוסר האונים גם כאב ראש מטורף, חום וסחרחורות, ותבינו למה אשתי העדיפה שהדלת תישאר חצי סגורה. אף הורה לא רוצה שהילד הקטן שלו יראה אותו במצב כזה של חולשה וחוסר אונים על הרצפה. אחרי חמש דקות של ליקוקים מהכלבה והתזת מים על הראש הבוער שלי, המצב קצת נרגע. משכתי את עצמי לספה בסלון והתרסקתי, אבל הפעם בקטע של שינה. ולאשתי הלילה רק התחיל, כי מי כמוכם יודע מה זה להרדים שוב פעוטה בת שנתיים בשעה 4:30 לפנות בוקר.
למחרת כבר הלכנו לקופת חולים, וגם זה בגלל העקשנות של חמתי שהסתברה כמעשה חכם ביותר כי לא היתה לי התקררות רגילה אלא דלקת גרון חריפה שמחייבת אנטיביוטיקה וטיפול חירום. למי מכם ששואל איפה ההתעלפות השנייה בכל הסיפור אז סבלנות, כי הנה היא מגיעה. כאילו שלא מספיקה הדרמה שעשיתי לאשתי בבית, הפעם הגיע הזמן לעשות לה בושות בציבור, ובזמן שהיא חיכתה לתרופות שלי בבית מרקחת קמתי מהכיסא לכיוונה והתעלפתי שוב. מסתבר שגם סתם להתרומם מהר למצב של עמידה בזמן מחלה זה לא רעיון טוב. אין לי מושג מה זה לחץ דם נמוך ואיך מתנהגים איתו, אבל עוד באותו היום הבטחתי לעצמי שאעשה הכל כדי שהוא לא יהיה תושב של קבע אצלי. בזמן שאשתי הרימה לי את הרגליים וקהל של זקנים צעקניים עמדו מסביב וצעקו למה אין רופא במקום להזעיק אחד, אני ראיתי בעיקר כוכבים.
אחרי עירוי נוזלים, הרבה דרמה וסימנים כחולים מהנפילות הגיע הזמן לנצל את ימי המחלה שלי כדי לטפל בקטנה. כן, שכחתי לספר לכם – היא נדבקה מאבא שלה.
