את בריאן קוקס אין צורך להציג בפני חובבי קולנוע וטלוויזיה מושבעים. הוא שייך לאותו דור של שחקנים בריטים שהתחילו את דרכם בתיאטרון ושהוליווד התאהבה בהם והפכה אותם למגה כוכבים. קוקס, איש התיאטרון המלכותי השייקספירי, התחיל לשחק בסרטים אמריקאים בתחילת שנות ה־80 ומאז גילם תפקידים, בעיקר של נבלים, בסרטים כמו "זהות גנובה" ו"אקס מן". את פרס האמי הוא קיבל על תפקיד הרמן גרינג ששיחק בסדרה “נירנברג”.
לפסטיבל הסרטים הבינלאומי ה־33 שייפתח ביום חמישי מגיע קוקס כאורח עם הסרט “צ’רצ’יל” של ג’ונתן טפליצקי שבו הוא מככב. הופעתו של קוקס בסרט זכתה לתשבוחות מצד הביקורת. ב”טלגרף” הבריטי למשל נכתב כי “ההופעה של קוקס היתה ללא רבב והיא מבריקה במיוחד משום שלא מדובר בחיקוי שטחי של צ’רצ’יל, למרות שקוקס מיטיב לשחזר את קול הבריטון רווי הברנדי ואת החזות העגמומית המפורסמים שלו, אלא בחקירה בלתי נלאית ומתוחכמת של דמותו של המדינאי ומי שהיה האדם שמאחוריה, לטוב ולרע”.
בריאן קוקס בתפקיד ווינסטון צ’רצ’יל (צילום: יח"צ)
לצד קוקס מגיעה שורה של אורחים נוספים, ובהם המפיק והעורך האמריקאי הפורה סאם פולארד, שיהיה נוכח בהקרנת סרטו הדוקומנטרי “סמי דייוויס ג’וניור: חייב להיות אני”, שהוקרן בהקרנת בכורה לאחרונה בפסטיבל טורונטו. פולארד זכה בכמה פרסי אמי על עבודת העריכה שלו בהפקות כמו הסרט התיעודי “על ידי העם: בחירתו של ברק אובמה”, והוא מוכר גם בזכות עבודתו עם הבמאי הנודע ספייק לי. כמו כן הוא היה מועמד לאוסקר על הסרט “ארבע ילדות קטנות”. הסרט שאיתו הוא מגיע לפסטיבל עוסק בדמותו הצבעונית והשנויה במחלוקת של הבדרן היהודי השחור, שידע להעלות את חמתם של השחורים בארצות הברית בשל העדפותיו הפוליטיות והחברתיות.
עוד מבקרת חשובה בפסטיבל היא הבמאית ההונגרייה אילדיקו אניידי, שמגיעה עם סרטה “על גוף ונפש” שזכה השנה בפרס דוב הזהב בפסטיבל ברלין. מאז שאניידי זכתה בפרס מצלמת הזהב לסרט ביכורים בפסטיבל קאן ב־1989 היא ביימה שמונה סרטים. סרטה הנוכחי עוסק בסיפור אהבה אשר מתפתח בבית מטבחיים בין עובדת למעסיק.
הסרט ההונגרי "על גוף ונפש" (צילום: יח"צ)
“הסרטים שכדאי שהקהל יקדיש להם את מירב תשומת הלב הם אלה שזכו בפרסים בפסטיבלים בינלאומיים” אומרת פנינה בלייר, המנהלת האמנותית של הפסטיבל, “אחד מהם הוא סרטו של אנדריי זבייגינצב ‘אהבה חסרה’. לצערנו, הבמאי לא יכול להגיע השנה לפסטיבל, אבל כל סרטיו הוקרנו בפסטיבל בהקרנות מוצלחות מאוד”.
בלייר ממליצה לבקר באתר האינטרנט של הפסטיבל כדי לברר אלו סרטים זכו בפרסים השנה ואלו משתתפים במסגרות הבינלאומיות של הפסטיבל החיפאי, שגם הם, לדבריה, מהווים מוקד עניין חשוב. הקטגוריות הוותיקות חוזרות שוב השנה עם תחרות הקולנוע הישראלי העלילתי — לבו של הפסטיבל — ועם תחרות הקולנוע הישראלי התיעודי. תחרות כרמל לקולנוע בינלאומי חוזרת אף היא, ביחד עם תחרות עוגן הזהב שבה יוקרנו סרטים מאגן הים התיכון, ועם התחרות בין יהדות לישראליות — מסגרת שעוסקת בקו התפר בין הזהות היהודית לזהות הישראלית.
“מבחינתי, קידומו של קולנוע ישראלי היא המטרה העיקרית של הפסטיבל”, אומרת בלייר, “ולכן אנחנו מקפידים להמשיך במסורת ארוכה של אירועי תעשייה שבהם מציגים יוצרים ישראלים סרטים שלהם במפגשים עם אנשים מהתעשייה הבינלאומית כדי לקדם קו של פרודוקציות. חלק מהאירועים האלה הם אמנם סגורים, אבל כדאי לשים אליהם לב”.
פנינה בלייר (צילום: אבישג שאר ישוב)
“לא מצנזרים את עצמנו”
אחד מהאירועים המדוברים ביותר בפסטיבל יהיה בלי ספק ההקרנה החגיגית של הסרט “פוקסטרוט” בבימויו של שמוליק מעוז, שכבר הספיק להכות גלים בעקבות ההתנגדות של שרת התרבות מירי רגב להקרנתו בחו”ל והזכייה שלו בפרס חבר השופטים בפסטיבל ונציה ובפרס אופיר לסרט העלילתי הטוב ביותר. לשאלה אם מדובר היה בבחירה מקרית או שהפקת הפסטיבל ניחשה שהסרט יחולל סערה אומרת בלייר: “הבחירה היא לא מקרית. הסרט הוגש לפסטיבל במסגרת ההגשות לתחרות הקולנוע העלילתי. ראינו אותו, התרשמנו ממנו ולכן קיבלנו אותו לתחרות. כל עניין פסטיבל ונציה התרחש הרבה אחרי שהסרט נבחר להשתתף בפסטיבל. לצערנו הרב נאלצנו להוציא אותו מחוץ לתחרות מכיוון שמפיץ הסרט בארץ החליט להוציא אותו להקרנה מסחרית שבועיים לפני הפסטיבל, אבל לא ויתרנו על הקרנה חגיגית של הסרט מחוץ לתחרות במעמד היוצרים”.
הבמאי שמוליק מעוז בצילומי הסרט "פוקסטרוט" (צילום: אוליבייה פיטוסי)
פסטיבל עכו עבר טלטלה משמעותית בעקבות צנזורה עצמית הקשורה למדיניות משרד התרבות. האם גם בפסטיבל הסרטים נעשו פשרות כדי לא להתעמת עם הדרג הפוליטי?
“אנחנו מקרינים את ‘פוקסטרוט’ ואנחנו מקרינים את ‘מגידו’ של איציק לרנר (סרט העוסק בכלא הביטחוני ובקשר בין הסוהרים לאסירים מהחמאס; ש"א). אני לא מרגישה שצנזרנו את עצמנו”.
ומנגד, האם קיבלתם סירוב ממישהו בגלל ארגונים אנטי ישראליים כמו BDS?
“מי יודע? כאשר מישהו מסרב אני לא תמיד יודעת אם זו הסיבה. היו מקרים כאלה, אבל הם היו בודדים”.
בשנה שעברה רכשו כרטיסים להקרנות השונות בפסטיבל כ־70,000 איש, ועוד רבים מאנשי תעשיית הקולנוע, אנשי תקשורת ועיתונות צפו בהקרנות כאורחים. לדבריה של בלייר, בכל שנה גדל היקף ההכנסות של הפסטיבל בשלושה-חמישה אחוזים. השנה, היא אומרת, הפסטיבל עצמו לא גדל מבחינת מספר הסרטים אבל גדל בהיקף האירועים מסביב: “יש שתי מסגרות חדשות ומסגרת אחת שהתחילה בשנה שעברה ואנחנו ממשיכים בה גם השנה משום שהיא זכתה להצלחה רבה. המסגרת החדשה הראשונה נקראת אקו-סינמה והיא עוסקת בקולנוע בהקשר סביבתי ובנזק שמסב האדם לסביבתו בכל התחומים. במסגרת זו אנחנו מקרינים סרטים שאחרי כל אחד מהם ייערך פאנל עם דוברים מעניינים מאוד. לדעתי זו הפעם הראשונה בארץ שמסגרת כזאת מתקיימת בפסטיבל. הסיבה שייסדנו את המסגרת היא האקטואליות הרבה שלה לגבי חיפה שמתמודדת עם נושאים כגון מיכל האמוניה. כל העולם מתמודד עם הסוגיה הזאת וצריך לשים עליה את האצבע”.
אירועי פסטיבל הסרטים (צילום: צבי רוגר)
הסרט הנועל של מסגרת זו הוא “אמת מטרידה יותר” — סרט ההמשך של “אמת מטרידה” בקריינותו של סגן נשיא ארצות הברית לשעבר אל גור. לאחר ההקרנה ייערך פאנל בנושא “מנהיגים שאינם מנהיגים” וישתתפו בו אמנון אברמוביץ’ ואלדד יניב. את הפאנל ינחה גיא פלג.
מסגרת חדשה נוספת שאנשי הפסטיבל תולים בה תקוות רבות נקראת Haifa VR City אשר עוסקת כולה במציאות מדומה. 60 סרטי מציאות מדומה יוקרנו ב־10-8 באוקטובר בקמפוס הנמל במתחם שיעוצב בסגנון עיר העתיד. נוסף על הסרטים יתקיים כנס לקולנוע ומציאות מדומה עם מומחים לתחום מחו”ל. כמו כן ניתן יהיה לצפות בהופעות חיות של אמנים ומוזיקאים המשתמשים בטכנולוגיות של מציאות מדומה. מסגרת דוקולינריה, שהתחילה את דרכה בשנה שעברה, חוזרת שוב השנה עם קולנוע תיעודי בעיקר העוסק באוכל ובשתייה.
במסגרת המכונה חיפה קלאסיקס יוצגו עותקים משוחזרים של סרטים גדולים מהעבר, ובהם “הבוגר” של מייק ניקולס עם דאסטין הופמן ו“יפהפיית היום” של לואיס בונואל עם קתרין דנב שמלאו להם 50 שנה. לזכרה של ז’אן מורו שהלכה לעולמה לפני כחודש יוקרן הסרט “מעלית לגרדום” של לואי מאל.
קתרין דנב בסרט "יפהפיית היום" (צילום: יח"צ)
עוד תוקרן רטרוספקטיבה קטנה של סרטי דיוויד לינץ’ עם “ראש מחק” — סרט הפולחן שפרסם את הבמאי לפני 40 שנה, עם “כביש אבוד” שיצא לאקרנים לפני 20 שנה ועם “טווין פיקס – אש הולכת איתי”.
פסטיבל הסרטים (צילום: צבי רוגר)
