ראבק, 600 שקל לשניים?

קבלו שאלה על ההתחלה: חשבתם על קונספט שבו תגיעו למסעדה עם אווירה איורוודית, תאכלו טוב ועל הדרך גם תקבלו מסאז’ תאילנדי? אני יודע שזה נשמע מופרך והזוי, כי עיסוי טוב דורש נירוונה, ריחות לבנדר ומיטת טיפולים ופחות ריחות בישול והמון פטפטני של סועדים, אבל בכל זאת מצאתי מסעדה כזאת בחיפה – טאטאמי.

טאטאמי היא מסעדה יפנית-אסייתית בכיכר האודיטוריום במרכז הכרמל. המיקום מזכיר את מתחם המסעדות ברמת החיל בתל אביב (הלוואי עלינו), כלומר בנייני משרדים גבוהים שבקומת הקרקע שלהם ממוקמות מסעדות, אבל החוץ כלל אינו מבשר על מה שמתחולל בפנים. מהרגע שבו נפתחת דלת המסעדה פוסע הסועד לתוך זירה קולינרית מרגיעה, והכל בזכות עיצוב מרשים ומושקע של נורות פחם מעומעמות, גוונים שמשרים גלי אלפא, חדר יפני מסורתי ובראש ובראשונה תאי ישיבה פרטיים שבהם אפשר לקבל מסאז’. לנפש.

טאטאמי היא המסעדה הכי מושקעת בחיפה – רואים את זה וחשים את זה – וגם הכי תל אביבית בעיירה המנומנמת שלנו. התחושה שמקבלים בה היא שמחלקת הפרמקולוגיה שלה מעניקה כדור אסיוול בשקית קטנה של משי לאושפיזין המתאשפזים מרצון, כי כולם רגועים ונינוחים כל כך כאילו זה הרגע לי פון צ’אנג והוי לי צ’ונג העניקו לנו עיסוי איורוודה בארבע ידיים ונערות בקימונו ממתינות לנו בתא הפרטי לטקס תה מסורתי.

* * *

אל תוך העיסוי הזה הזמנתי השבוע את דוד עציוני, המתמודד לראשות העיר. עציוני, צעיר בן 35, מרשים ומסוקס, גדל למשפחת אצולה חיפאית שבה הווסאבי הוא רק בגדר המלצה, כי העציונים מעדיפים קוויאר. ככה זה כשסבא אחד שלך כיהן כשופט בבית המשפט העליון, סבא שני היה ממקימי בית הספר בצלאל, אביך הוא מבעלי משרד עורכי דין מוביל בעיר, הדוד הוא מנהל בית החולים לילדים מאייר, ואשתך היא דוקטורנטית בטכניון. אז תגידו אתם – קוויאר או ווסאבי?

הרזומה של עציוני אינו כולל ניסיון מוניציפלי אלא תואר ראשון במשפטים, עבודה במטה השטח של יעקב בורובסקי בבחירות הקודמות ותפקיד של עוזר בכיר לשר האוצר משה כחלון, ועם זה הוא מתכוון להסתער על כיסא ראש העיר ברחוב חסן שוקרי 14.

ואלו הם חמישה דברים שלא ידעתם עליו:
1. יש לו אשך אחד לאחר שבזמן הצבא הוא סבל מאשך טמיר שלא טופל.
2. הוא היה ביישן מאוד עד לטיול שלאחר הצבא לדרום אמריקה.
3. הוא מוכן למות בשביל אחיו נמרוד.
4. הוא קורא לאשתו פטיטה מלשון פתית אבל באות טי”ת.
5 הוא עיוור צבעים.

אל שולחננו העטוף במחצלות קש כשם המסעדה (פירוש המילה טאטאמי הוא מחצלת קש) הגיע קאסט של מלצרים שלא היה מבייש תזמורת סימפונית צעירה, שכרכרו סביבנו והפגינו התלהבות. הסקתי מסקנה שגויה וניכסתי את זה לי, אבל עד מהרה הבנתי שמדובר באשליה – הם שמחו מאוד לראות את המועמד לראשות העיר ופחות אותי. וכך יצאתי פיתה.

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באייפון

הצטרפו לקבוצת הוואסטאפ של "כלבו - חיפה והצפון"

תנו לייק לדף הפייסבוק שלנו

* * *

טאטאמי היתה מלאה עד אפס מקום, ומסתבר שהקהל שפוקד אותה הוא ברובו מהמעמד הסוציואקונומי הגבוה, וניתן לפגוש שם אנשי עסקים, אקדמיה ותרבות.

בטאטאמי מחויבים המלצרים לדקלם את התפריט מתחילתו ועד סופו, כראוי למסעדה שמכבדת את עצמה, ולאחר שקיבלנו דקלום מופתי היע הזמן להזמין. למנה ראשונה הזמין עציוני קריספי רייס סלמון טרטר – מנה שלצערי הרב מכילה כוסברה שעלולה להוות מכשול לוק”ת (ושט, קיבה, תריסריון), אך להפתעתי טעמה הדומיננטי הגיע רק בסוף, והיא לא היתה אלימה ולא השתלטה על המנה. אלא שדפי האורז שעליהם הונח הטרטר היו דקיקים מדי ולא פריכים מכיוון שהם שהו זמן רב מדי במשרה. קוביות הסלמון היו חמצמצות ונעימות, אם כי הן איבדו מגוונם הוורדרד ומחוזקן האלסטי מפני שגם הן שהו יותר מדי זמן במשרה.

בעודו בולס את הטרטר שאלתי את עציוני מהיכן שואב בחור צעיר את האומץ לרוץ לראשות העיר, והתשובה שלו היתה: “אמיץ מת פעם אחת, ופחדן מת בכל יום”. לכך הוא הוסיף נתונים מעניינים על כך שקנצלר אוסטריה הוא בן 31, שנשיא צרפת הוא בן 37, שנשיאת ניו זילנד היא בת 38. המנה הראשונה שלי היתה קריספי טונה רול שהכיל טונה אדומה, אספרגוס, שבבי בטטה, שבבי שאלוט וספייסי מיונז, עטוף בשומשום שחור, ומעל טוביקו (ביצי דגים) ירוקים ומיונז ווסאבי. למה אני מספר לכם על כל המרכיבים האלה? כי יש לי מדד סושי שלפיו אם טועמים סושי ללא טבילתו בסויה ובווסאבי והוא טעים, אזי הסושי מושלם. וזה לא היה סושי מושלם. להיפך – הוא היה תפל ומשעמם, ורק לאחר שעבר הטבלה באמבטיית חריפות הגונה של ווסאבי וסויה הוא נפתח וטעמיו יצאו אלינו.

שאלתי את עציוני על השמועות שרצות בעיר, כמו למשל שהוא פוטר ממשרד האוצר ושכחלון אינו מדבר איתו, אך הוא הכחיש ואפילו הציע שנתקשר לכחלון כדי שנברר את העניין, אבל ויתרתי בנימוס.

קריספי טונה רול וקריספי רייס סלמון טרטר

* * *

הכנתי עוד שאלה, אבל המתנתי איתה למנה העיקרית שבדיוק הגיעה לשולחננו. הבחירה היתה קשה מאוד מכיוון שהתפריט בטאטאמי הוא מגוון ועשיר, ולאחר דקות ארוכות של הרהורים בחר עציוני בסטייק נגסאקי – מדליוני פילה עם ירקות ברוטב קרמל, מיסו ואורז לבן – מנה שקיבלה משנינו את הציון 8-7. הסיבה: מדליוני הפילה היו חמודים, ורק בשבוע שעבר סיפרתי לכם מה אני חושב על חמדמדות. אני פונה מכאן אל השף של המסעדה: עבור מנה שמחירה הוא 135 שקל אפשר לתת לסועדים פילה משובח יותר. ובקיצור: בחייאת!

המנה העיקרית שלי היתה סלמון סאקה מיאגי – סלמון שמוגש לצד אטריות אורז מוקפצות עם שלל ירקות אסייתיים. המנה היתה מאכזבת ברמות על, ואנתח אותה ניתוח כירורגי דו כיווני. מצד אחד הסלמון היה נהדר – פריך וטרי – אבל הוא נגמר מהר מדי, ומצד שני הוא הונח על כמות הזויה של אטריות אורז שכאילו הוצאה מתוך אריזת משלוח של רשת מזון מהיר והושלכה ברשלנות על הצלחת. שף יקר, תקטין בבקשה את כמות האטריות לשליש, תשאיר את נתח הסלמון כמו שהוא, ותראה כמה המנה היא אסתטית.

אני יכול להיכנס לנעליו של השף שעושה את הפוד קוסט ושיודע שהישראלים אוהבים מנות גדולות (והאטריות אכן נותנות נפח), אבל במסעדה כמו הטאטאמי, שנחשבת ולא בכדי לאחת מהמסעדות הטובות בחיפה, כמות היא מילה גסה. היופי בא לעתים גם בפיין, ופיין באנגלית משמעותו הוא עדין, ועדין זה הנובל קוויזין החדש כי להיות פג’עאן בשנת 2018 זה הכי לא אין.

סלמון סאקה מיאגי וסטייק נגסאקי

לפני שעציוני הזמין קינוח שלפתי את הקלף המנצח מהתא האחורי של המוח ושאלתי אותו אם זה נכון שהוא בכלל מועמד קש שהוצנח כדי לשמור את יונה יהב על כיסאו. הוא גיחך וענה: “הכל שטויות, לא היה ולא נברא. אני אהיה ראש העיר הבא”. כדי להמתיק את האווירה, שגם כך היתה מתקתקה, הזמנו לקינוח מנה בשם טרופיקל שבה מוערמים זה על זה בתוך כוס קציפת קוקוס, סורבה פסיפלורה, ריבת מנגו, קרמבל ומרשמלו, ושהיתה – איך לומר – חמודה. היו בה יותר מדי אלמנטים מתוקים שמתנקזים לכוס אחת, ועודף יצירתיות הוא מתכון בטוח לזריקות אינסולין. הייתי מוותר על קציפת הקוקוס המיותרת ועל הקרמבל, משאיר את הסורבה, את ריבת המנגו ואת המרשמלו, ומוסיף בתחתית ביסקוויט עם קרם תותים, כי אלו הם הצבעים וזוהי העונה.

המדדים

מדד הניקיון: הטאטאמי מבריקה ונוצצת. לרגע חשבתי שאני הוזה, אז הושטתי אצבע לבדיקת אבק בפאנלים והיא חזרה למקומה באותו המצב.

מדד העיצוב: המסעדה מושקעת ביותר, עם עבודות עץ שעולות הון עתק, עם בר ענק דו כיווני ועם תאורה מוקפדת, ורמת הגימור היא מהגבוהות במקומותינו.

מדד השכנים: נוי ויונתן, זוג מקרית שמונה שהגיע להופעה באודיטוריום, יצאו מגדרם וציינו שזו הפעם הראשונה שהם אוכלים אוכל אסייתי ושהוא מעולה. הם גם הבטיחו שיחזרו שוב.

מדד המחירים:
קריספי רייס סלמון – 58 שקל
קריספי טונה רול – 45 שקל
סטייק נגסאקי – 135 שקל
סלמון סאקה מיאגי – 116 שקל
טרופיקל – 45 שקל
יין אדום סטמפיד תוצרת ארצות הברית – 135 שקל
סך הכל – 534 שקל ועוד 59 שקל טיפ

לא הזמנו משקאות קלים וגם לא חמים, וקיבלנו קנקן מים. המחיר הוא גבוה. מאוד. ועוד פעם מאוד. בוודאי למסעדה בחיפה שאינה מסעדת גורמה ושעליה לשפר אי אילו פרמטרים כדי להגיע לטופ. המקום אמנם מציב לעצמו רף גבוה ושואף למצב את עצמו כמסעדה הטובה ביותר בחיפה, והיא אכן טובה אבל לא הורסת. אז ראבק, 600 שקל??? בשגב ברמת החיל ובאונאמי ברחוב הארבעה – שתיהן מסעדות אסייתיות בתל אביב – הייתי משלם הרבה פחות ונהנה יותר.

הציון: שלושה מספרי זהב מתוך חמש.

טאטאמי
שדרות הנשיא 134, כיכר האודיטוריום
טל': 04-6436688