
“מה קורה אם אתה לא צייד אלא להקה של כלבים?”
את המשפט הסתום הזה מצאתי במחברת אחרי פגישה עם שחר סיון בתערוכת הפורטרטים העצמיים של קורס הרישום המתקדם שלו בבית הספר “הנביאים”. האופן שבו אני מפרש אותו, במאמץ מסוים, הוא כעשייה מתוך חדווה, המנותקת מכוונה. האם ישיבה של ארבעה חודשים מול מראה יכולה להוליד חדווה?