תמונת האליפות שלי היא פרץ השמחה של המגן השמאלי סאן מנחם במהלך ובסיום הדרבי החיפאי השני.
עשור שלם שאנו האוהדים מנתחים את הכישלון – עשרות שחקנים נחתו כאן, כוכבים לרגע, כוכבים לשעבר, שחקנים עם תג מחיר גבוה ויכולת נמוכה, זרים הזויים ומשונים, מאמנים ישראלים בינוניים, מאמנים זרים שהיו פארסה אחת גדולה, מנהלים טכניים ועוד ועוד. כולם חשבו שהם המציאו את הגלגל, כולם ידעו מה הבעיה, וכולם דיברו על דרך ותהליכים, אבל במשך עשור שלם דבר אחד היה חסר בשלל הקבוצות, המערכים והתהליכים – נשמה, חיבור לאוהדים ובעיקר חיבור לסמל הירוק ולעיר חיפה.
בכל העשור השחור הזה לא נמצאה קבוצה אחת ששחקניה יעריכו את הכבוד ללבוש את המדים הירוקים, ששחקניה יגורו בעיר, יחושו אותה ויילחמו למענה. שכירי החרב של העשור האחרון הכירו פה רק את כביש החוף שמחבר בין כפר גלים לתל אביב. שכירי החרב זלזלו במסורת, בעבר, בעיר שלא ערה בלי הפסקה.
המשפט "ליברפול באנגליה ומכבי חיפה בישראל" מסמל גם את אופיים של הערים והתושבים. אין לנו פה חיי לילה סוערים, אין לנו פה פוזה ודאווין, אבל יש לנו פה כדורגל. אנחנו חיים ונושמים את הקבוצות שלנו. גם אם במדינת תל אביב מזלזלים, משחקי הדרבי פה הם הלחם והחמאה שלנו,
ובשנים האחרונות, השחקנים שלבשו ירוק פשוט לא הבינו, לא הפנימו, לא חשו את כאב ההשפלה. ארבע שנים לא לנצח בדרבי, להיות מודחים מהגביע, לאבד הגמוניה בעיר, לחטוף תבוסות – התקבלו בשוויון נפש אצל חלק מהלובשים ירוק.
רוצים להישאר מעודכנים?
בדרבי ההוא, הגם שהסתיים באלימות שראויה לכל גינוי, כאוהד ירוק, הרגשתי שהאליפות קרובה. אל מול יציעים ריקים השחקנים נלחמו בשביל הסמל הירוק, בשביל הכבוד העירוני, בשביל האוהדים בבית. הרגשתי בכל נימי דמי ונפשי שכולם רוצים לקחת את הדרבי, והגול ההוא של סאן מנחם, הטירוף, ההתפרקות, גרמו לי להבין שהפעם הולכים לאליפות. ולא סתם אני מתמקד בסאן מנחם, כי הוא מבחינתי הבבואה לאליפות הזו. בין סאן מנחם לקבוצה הנוכחית יש קווים מקבילים.
היו נוצצים ובוודאי טובים ממנו, הוא כבר היה בדרך למטה כאשר ליגיונר עטור ניסיון (טוואטחה) הוחתם במקומו, הוא רק רצה לסיים את העונה בכבוד ולזכות בפירורי מחמאות, אבל כמו עוף החול הוא קם, נלחם, שרט, ידע עליות ומורדות, העלים את מתחרהו לתפקיד לחלוטין, כל הדרך לחולצת ההרכב הראשון, הארכת חוזה וזימון לנבחרת – התשוקה והנשמה ניצחו את כולם.
ככה היא מכבי חיפה הנוכחית. לא הכי זוהרת שהייתה, ידעה תהפוכות, שיחקה לנו בלב, אבל קמה ברגע האמת, ועם המון לב ונשמה זכתה באליפות הכי מרגשת שידענו.
התמונה הזו מסמלת עבורי את הטוויסט בעלילה, שבו, כעוף החול, קמה מכבי חיפה בדרכה לאליפות המרגשת הזו. שם, בשמחה של שחקן הנשמה סאן מנחם, הבנתי שיש כאן משהו אחר
שיש כאן קבוצה של עיר. קבוצה אלופה.
