סלפי בשיתוף תיאטרון חיפה. השבוע: אלון אופיר

"תיאטרון הוא חוויה חיה ורב פעמית"

אופיר אלון הוא במאי, שחקן ויוצר מזה 36 שנים, בוגר בית הספר למשחק "בית צבי" וגם אורג וקרקמיקאי בשעות הפנאי. את הקריירה התחיל בלהקת פיקוד מרכז והיום משחק ב"שוק המציאות" לצדה של דפנה דקל בתיאטרון חיפה, במחזמר "התחנה" שהחזרות אליו בעיצומן וכן, שתי הצגות בבימויו מככבות בחיפה: "הנשים של ג'ייק" ו"האבולוציה של המינים".

מה הייתה חווית התיאטרון הראשונה שלך?

"חוויה שזכורה לי עד עצם היום הזה. בכיתה ז' לקחתי את החברה שהייתה לי, כרמית, לראות את ההצגה "פילומנה", באולם רובינא ב"הבימה", עם ניסים עזיקרי וליא קניג. ישבנו בגלריות באולם הישן ולא אשכח את החוויה".

איך הגעת לתחום?

"אבי היה זמר אופרה וכילד, שרתי מאוד יפה והוא מנע ממני להשתתף בפסטיבל הילדים, שהיה אז פסגת חלומם של כל הילדים שידעו לשיר. אבי הרחיק אותי מהמקצוע עד גיל 18, גם לתלמה ילין סירב שאלך. עם הלהקה הצבאית צברתי ניסיון רב ולפני שהשתחררתי כבר הייתי סטודנט מן המניין בבית צבי, משם לתיאטרון באר שבע והבימה. בזמנו הטלוויזיה לא הייתה פעילה ומי שלמד משחק הגיע הישר אל התיאטרון".

מה אתה עושה רגע לפני שהמסך עולה?

"מסתובב מאחורי הקלעים ומנסה לנשום את האוויר של הבמה. אין לי הכנות מיוחדות, אני משתדל להיות רגוע ולעלות שמח אל הבמה, גם אם זאת דרמה נוראית, אני משתדל לעלות במצב רוח טוב ולהסתכל על הדברים שעושים לי כיף".

מה עדיין מושך אנשים לבוא לתיאטרון היום?

"מי שבא היום לראות הצגה ומחר יבוא לצפות באותה הצגה יזכה לשני מחזות דומים אך לא זהים וזה בניגוד למסך הקולנוע. יש משהו מותח בזה שהכל מתרחש על במה, נכון שזה מתוכנן, ועשו חזרות, אך הפוטנציאל לחוסר הוודאות קיים והמתח הזה הוא אחד הדברים שמקסימים את הקהל, לצד העובדה שכל ערב השחקנים מייצרים חוויה עבור הקהל הספציפי והאנרגיה בין הקהל לשחקנים, מצב רוח הלאומי – אם קרה משהו באותו יום, משפיעים על מה שקורה על הבמה. זאת חוויה חיה ורב פעמית".

רגע אחד על במת התיאטרון שלא תשכח?

"כשעליתי לשחק בשתי הצגות חצי שעה אחרי ההלוויה של אמי. הייתי צעיר, לא רציתי לבטל הצגות וזה עזר לי להתמודד. זאת הייתה הצגה שבדיוק עלתה "מלך היהודים", היו עשר הצגות באותו שבוע לילדים ומבוגרים ולא רציתי להוסיף את זה שלא אופיע לאבל שלי. לא אשכח רגע אחד שבו היינו שרית וינו אלעד ואני על קביים בגובה מטר וחצי, על סף הבמה והיא שינתה את הכוריאוגרפיה והחזיקה לי את היד כיון שפחדתי ליפול. זה היה רגע מכונן".

האם אתה רואה בתיאטרון ז׳אנר אמנותי שיכול לייצר שינוי?

"התיאטרון הוא אומנות עתיקה לצד מוזיקה, מחול וספרות ויש משהו באומנות עתיקה שקשה לה לקבל שינויים, אך זאת אומנות שתתקיים עוד הרבה שנים על אף שבקורונה חזו לה דעיכה. אני אוהב שתיאטרון מתקדם בקצב שלו וגם שומר על מסורת עתיקת היומין. גם במחזות שלי אני משתדל להרחיק וידאו וצילומים מהתפאורה ואעדיף תמונות מצוירות ולא מודפסות או חפצים של פעם שיש בהם קסם".

מה אתה אוהב יותר לשחק או לביים?

"מה שלא עשיתי לאחרונה אני אוהב יותר. אם לא שיחקתי הרבה זמן אני מתגעגע לבמה ואם לא ביימתי לתקופה מסוימת אני מתגעגע לזה. עכשיו אני באיזון מעולה. אלת התיאטרון חייכה אליי".

דמות שהכי התחברת עליה על הבמה?

"דמות הפוכה ממני לגמרי היא הדמות שרמי הויברגר משחק ב"נשים של ג'ייק". הוא הפוך ממני כאדם ודווקא בגלל זה אני מבין אותו היטב".

משהו שלא יודעים עליך

"אני נראה בן אדם בלי סודות, מציג את עצמי כאילו שהכל ידוע, אבל עם הרבה סודות שלא אגלה. אולי על עיסוקי בקרמיקה ואריגה יודעים מעט, זה תחביב שאני לא מערב בו כסף ואת התוצרים מעניק במתנה לחבריי הטובים ביותר. לאורך היום אני בין המילים והמוזיקה, החוטים על הנול והבוץ על האובניים מאזנים אותי ונותנים לי שקט ללא מילים. רק מגע ידיים".

מה המיוחד בהצגות שלך בתיאטרון חיפה?

"הסיפור והמשחק הטוב של השחקנים. כאשר יש משחק ובימוי טובים הצופה נהנה ואם המחזה מצוין זה בכלל שילוב מנצח. מחזה הוא יצירה ספרותית שנועד לשמש כהצגה – "המחזות הם כלי רכב לשחקנים" וכאשר השחקנים מעיפים אותו לגובה נוצר משהו נפלא.