הוכרזו הזוכים במסגרות התחרותיות של פסטיבל הסרטים הבינלאומי ה-41.
תחרות הקולנוע הישראלי
"ברנינג מן" הוא הזוכה בפרס הסרט הישראלי הטוב ביותר. חבר השופטים ברנד בודר, ליסה שילוח עוזרד, שמוליק דובדבני וניר ברגמן כתבו כי "סרטו של אייל חלפון מצליח ללכוד מציאות של חרדה הורית מבשורה מבעד פרספקטיבה לא צפויה, של אב החושש לגורל בנו החייל. דרך סדרה של מפגשים אנושיים מלאים בהומור ואירוניה דקה, הסרט מצליח להיות אישי ואוניברסלי כאחד, כשמעל הכל מעוררת הזדהות תצוגת המשחק הנפלאה של שי אביבי המגלם את האב באופן מחמיר ומחמם לב".
פרס חבר השופטים לסרט עלילתי תרומת קרן תרבות חיפה הוענק לשני סרטים – "על כלבים ואנשים" ו"כמה הערות על המצב". באשר לסרט הראשון כתבו השופטים: "סרט השואף להתבונן על טראומה בעודה נחשפת בפנינו. במיזוג של שפה קולנועית עלילתית ודוקומנטרית, דני רוזנברג מספר סיפור של אובדן וחוסן מנקודת מבט אנושית ומעוררת הזדהות, דרך עיניה של נערה שנתלשה מחייה ומנסה למצוא אחיזה במציאות הפרומה תוך חיפוש אחר הכלבה שלה שאבדה במתקפת השבעה באוקטובר". על הסרט השני נכתב: "ערן קולירין יוצר שפה קולנועית חדשה, מסקרנת ומעוררת השראה המשאירה לצופה את המרחב לחפש את הסיפור בעצמו. רצף של תמונות סוריאליסטיות המועבר בחופש יצירתי מלא הומור ואירוניה עדינה. זוהי תחנה נוספת ומרתקת במסע הנועז והאבסורדי שעורך קולירין בסרטיו בדרכי הזהות הישראלית והיהודית".
פרס חבר השופטים לסרט תיעודי הוענק ל"נער יהודי גאה". נימוקי השופטים: "סרטו של ישרי הלפרן פוסע בעקבות אחת הדמויות האניגמטיות בהיסטוריה של ערב מלחמת העולם השנייה. דרך עימות בין עמדות היסטוריות וגישות נרטיביות ואימוץ של אסתטיקה של מותחן תיעודי קולח דן הסרט במקומו של האינדיבידואל בסיפור ההיסטורי, בניצולו למטרות תעמולה, ובעיקר גורם לנו לבחון את עמדתנו לגבי גרינשפן ומעשיו".
פרס עמית פלד לסרט הביכורים הטוב ביותר, תרומת משפחת פלד, הוענק לסרט "פאדיה". נימוקי השופטים: "סרט המחבר בתעוזה גישות קולנועיות מז׳אנרים שונים באופן הנוגע בישירות ובאומץ בנושא בוער בחברה שלנו. התוצאה משלבת בין מתח, דחיפות, דאגה וכעס ותובע את מלוא תשומת לבו של הציבור הרחב". פרס התסריט הטוב ביותר לסרט עלילתי על שם ענת פרחי, תרומת משפחת פרחי, הוענק לשאדי סרור וללוריל הנטר על התסריט של "פאדיה". נימוקי השופטים: "הסרט עוסק באלימות בתוך המשפחה כלפי נשים בחברה הערבית המסורתית. מעוצב כמותחן מסוגנן, הסרט מאתגר את הצופים בתפניות מפתיעות, וצעד אחר צעד הוא ממחיש כיצד האלימות מחלחלת ומרעילה את החברה בכללותה – לרבות אלה שמפעילים אותה. זהו מבט חודר, אמיץ ומעורר אי נוחות אל צדה האפל של החברה בניסיון לשרטט דרך להחלמה ותיקון".
פרס התחקיר לסרט תיעודי, תרומת הלן שומן, הוענק לתחקירנים אילן שיזף, דנה וולף, עלי עאדי על התחקיר בסרט "אונר"א". נימוקי השופטים: "הסרט מצטיין בתחקיר היסטורי מקיף החושף רבדים חדשים ופרספקטיבות שונות על ארגון הסעד השנוי במחלוקת אונר"א. עבודת המחקר המרשימה משלבת עיון מעמיק במקורות, עדים חיים ותיעוד ארכיוני נדיר, ומצליחה לרקום מהם פסיפס עשיר, מורכב ומעורר מחשבה".
פרס המשחק בסרט עלילתי הוענק לשי אביבי על תפקידו בסרט "ברנינג מן". נימוקי השופטים: "באופן משכנע יוצר אביבי דמות מלאת ניגודים, כאשר הוא נע בווירטואוזיות בין כעס ודאגה. בתצוגת של דחיפות ואנרגיה פורצת, שי יצר דמות מלאת רבדים שמצליחה להביע פגיעות, חרדה ומתח כלוא. שי מצליח ליצור דמות גברית ישראלית חדשה, של לוחם בעל כורחו, קרוע בין דאגתו ואהבתו לבנו ובין הפחד לאבד את השליטה על חייו".
פרס להישג אמנותי הוענק לעורכת עינת גלזר-זרחין על עריכת הסרט "תחתונים וגופיות". נימוקי השופטים: "עריכת הסרט מצליחה להחיות את התקופה בה הסרט מתרחש, ימי מלחמת יום כיפור, לנגד עינינו – ובעת ובעונה אחת לספק פרספקטיבה מטרידה למציאות בת זמננו וכל זאת בעזרת חומרי ארכיון בלבד. הסרט המספר את סיפור הנשים שבעורף בעת המלחמה, מעורר הזדהות, מלא בהומור ורגש, קצבי מענג ומעורר מחשבה".
ציון לשבח על שם פנינה בלייר הוענק לסרט "תיקי בגדאד". נימוקי השופטים: "בעזרת רשומון מרתק ומותח מנסה הסרט לפענח אירוע של השלכת רימון על בית כנסת בבגדד ב-1951. דרך העדויות והתחקיר מצליח הסרט לגולל את סיפורה הכואב של עלייתם של יותר מ-100,000 יהודי עיראק לארץ ומנסה לספק תשובות לשאלות הבוערות בהם עד היום הזה".
תחרות הקולנוע הישראלי הקצר
חבר השופטים אוהד מילשטיין, דנה גולדברג וגן דה לנגה העניק את הפרס לסרט העצמאי הקצר הטוב ביותר לסרט "עדשה". נימוקי השופטים: "סשן סטנדרטי של צילומי הריון מתפתח לכדי מרחב אינטימי שבו הלב וגם הגוף נגלים באופן החשוף והפגיע ביותר. בלי תחפושות, בלי וילונות מתנפנפים או כל סוג של מיסוך – הבמאית מובילה את שתי השחקניות ביד בטוחה ויציבה לחשיפה מוחלטת, ישירה ופרונטלית, ומביאה אל המסך ייצוגים שנדיר מאד לפגוש, בקולנוע הישראלי ובכלל. יצירה כנה, אמיצה ובלתי מתפשרת".
ציון לשבח ניתן לסרט "שושבינה". נימוקי השופטים: "סרט מהוקצע השואב אותנו אל לב לבה של דינמיקת קנאה-שנאה-אהבה של קבוצת חברות במסיבת רווקות. קולנוע עשוי לעילא, דמויות מורכבות העוברות מהלך נהדר של פירוק והרכבה מחדש. משחק מעולה, וכך גם הצילום והעריכה, בלוקיישן יחיד שכל פינה בו מנוצלת בחוכמה". כמו כן ציין חבר השופטים את הסרט "מרפסת בגובה 90 קילומטר" וכתב כי הוא "מצליח ללכוד את תחושות ההלם והחידלון אל מול כוח החיים והיצירה. אנחנו מרגישים שיש לסרט הזה עוד דרך לעבור ולאן להתפתח ומצפים מאוד לראותו בגלגוליו הבאים".
הפרס לסרט הסטודנטים הקצר הטוב ביותר הוענק לסרט "פיית הביטוח". נימוקי השופטים: "קפסולה קולנועית דחוסה ומרוכזת על יחסים בין אמא לבן במצב קיצון. בלוקיישן אחד, סיטואציה נפיצה ובעבודה קולנועית מעמיקה ומוקפדת מצליח הבמאי לרתום את כל אמצעי המבע לכדי יצירה אינטנסיבית ומטלטלת. סגנון הצילום הנועז והעוצמתי, בחירת הלוקיישן ועיצובו, העריכה הדינמית והמשחק המעולה שואבים אותנו ל-14 דקות של אימה גוברת שמורגשת היטב בגוף".
ציון לשבח ניתן לסרט "מטריושקה". נימוקי השופטים: "סרט מטלטל המאתגר את אמצעי המבע הקולנועי ואת המוסכמות השגורות. הגיבור הוא יוצר קולנוע צעיר המשתמש במצלמה בניסיון למצוא היגיון ואחיזה בסיפורה של אמו ובסיפורו שלו – ה'מטריושקה' שבה שניהם כלואים".
התחרות לסרט אנימציה קצר
חבר השופטים דנה גולדברג, גן דה לנגה ועדה רימון העניק את הפרס לסרט האנימציה הקצר הטוב ביותר לסרט "אולי זה אפילו באמת". נימוקי השופטים: "סרט המתמודד עם החיים בימי מלחמה באופן פואטי ופילוסופי ועושה שימוש מופתי במדיום האנימציה כמשל. אקטואליה, זמן, אמת, חיים, מוות, ייאוש ותקווה מתגלמים בכל פריים ופריים ובמרווחים ביניהם. היוצרת מציעה מחקר חזותי ורעיוני המפרק ומרכיב מחדש מושגים ואימג'ים, בניסיון למצוא חוקיות או הגיון בתוך הכאוס".
ציון לשבח ניתן לסרט "אין מכשפות בעמק". נימוקי השופטים: "סרט מסע שבלבו סיפור על אימהות בעולם שבו הכלל רומס את הפרט. הקומפוזיציות והאנימציה בסרט מדגישות באומץ את הקשרים הבין-דוריים בישראל, את הטראומות והדילמות שאנחנו נושאים עמנו ומעבירים הלאה. עשייה מוקפדת וביקורתית בתוך מציאות קשה, לעתים עד אימה, בעקבות פירורי הלחם ועד הדלת מאחוריה נמצאת אמא".
תחרות כרמל לקולנוע בינלאומי
חבר השופטים אריק להב-ליבוביץ', אסי לוי, ליהיא בנימין וקובי מזרחי העניק את פרס כרמל לסרט הטוב ביותר לסרט הנורווגי "חלומות". נימוקי השופטים: "במיוחד בתקופה הנוכחית, חיפשנו סרט שמצליח לגעת באמת, לעורר רגש, ולהותיר את הצופה נסער ונרגש גם אחרי שהמסך מחשיך. 'חלומות' הוא בדיוק סרט כזה – פורטרט התבגרות פיוטי, שבו רואים, שומעים ומרגישים את הלב הפועם של הדמויות. באמצעות וויס אובר אינטימי ומדויק, שאותו מגישה שחקנית מצוינת ברגישות ובאיפוק, נשמר לאורך כל הסרט המתח העדין שבין דמיון למציאות. זהו סרט שסומך על הצופים שלו – מזמין אותם להיות שותפים פעילים במסע, לפרש, להשלים ולחוות. התסריט מצטיין בפשטותו ובכנותו, ונוגע בעדינות אך בעומק בחוויה הראשונית והאוניברסלית של התאהבות בלתי אפשרית. 'חלומות' מצליח לומר אמירה ברורה ובשלה – שמגדר או זהות מינית אינם לב העניין, הלב הוא האהבה עצמה. סרט נוגע, כן ויפהפה, שמזכיר לנו כמה כוח יש לחלום וכמה רגש יכול קולנוע לעורר כשנותנים לו באמת מקום לנשום".
ציון לשבח הוענק לסרט "אמא" (בלגיה/צפון מקדוניה). נימוקי השופטים: "במהלך שבוע אחד, במרחב סגור וסגפני, מאפשר הסרט הצצה נדירה אל תוך עולם פנימי, טעון ומורכב. דמותה המיתולוגית של אם תרזה, אותה אנו רגילים לראות כסמל על-אנושי של חסד וקדושה, נחשפת כאן בראייה חדשה ונועזת – אנושית, שברירית, מבקשת סליחה. הסרט מעניק מקום לחולשותיה, לתהיותיה וללב הפועם שמאחורי הדימוי. לאורך הסרט נרקם ריקוד עדין ומרתק של אינטימיות, פיזית ונפשית, בין שתי השחקניות, בהובלת במאית בעלת יד בוטחת ועין אמיצה, שאינה נרתעת מלגעת בקדוש ובאנושי גם יחד. מדובר בחוויה ויזואלית יוצאת דופן – צילום מרתק ובחירות אסתטיות מדויקות בכל פריים ופריים, כשהמרחב הריק שבו נותן תמיד מקום ל'זה שלמעלה' ומוסיף שכבה רוחנית עמוקה. גם הפסקול, המתפתח בהדרגה מצלילי גיטרה חשמלית אל עוצמת ההבי מטאל, משקף את המסע הרגשי והאמוני של הסרט. בעידן שבו חמלה וחסד נדמים לעתים נדירים, 'אמא' מזכיר לכולנו עד כמה אנו זקוקים – לא רק לדמות אם אלא גם למבט אנושי ומכיל על עצמנו".
תחרות עוגן הזהב לקולנוע בינלאומי מכה גלים
חבר השופטים סופי ארטוס, לירון בן שלוש, מאי עבאדי גרבלר וליעד הרמן העניק את פרס עוגן הזהב לסרט הטוב ביותר לסרט "משמרת מאוחרת" (שוויץ/גרמניה). נימוקי השופטים: "הסרט בוחר בסיטואציה מהמוכרות בקולנוע והופך אותה לסרט שלא נראה כמותו. בקולנועיות וירטואוזית הסרט מצליח להחזיק את הקהל על קצה הכיסא, לשחק בתפיסת הזמן ובציפיות מהז'אנר. הסרט מצייר פאלטה אנושית ותוססת של דמויות מלאות, ובראשן לאוני בנש המגלמת דמות מלאת אידיאלים בעולם בלתי אפשרי שנוגעת בחייהם של המטופלים, ואם נרשה לה, אולי גם של הצופים".
ציון לשבח הוענק לסרט "נינו" (צרפת). נימוקי השופטים: "במשחק מרהיב, אינטימי ומשובח מצליח הסרט לקחת סיפור פשוט ולתת לו זווית מיוחדת. במקום להתעמק בדרמה של חיים ומוות נינו מצליח לצייר ביד אומן את חשיבותו של קשר אנושי והיכולת להתמודד עם החיים ועם האהבה שבהם".





פסטיבל השרוטים
בחירות של שמאלנים שבורים.
לא ציפינו למשהו נורמלי ממכם