בתקופה שבה במשרד התרבות סבורים שיש להצניע את הגוף, במוזיאוני חיפה דווקא בוחרים לעסוק בו. ביתר שאת. תערוכה שתיפתח בשבת הבאה, 24 ביוני, ובה מבחר מעבודותיה של חנה אורלוף, אמנית מאמצע המאה ה-20 שעסקה בגוף הנשי, תוצג במוזיאון מאנה כץ. לצד עבודותיה של אורלוף יוצגו יצירות של אמניות עכשוויות שלהן יחס פמיניסטי ופרובוקטיבי לעתים לגוף הנשי.
אורלוף (1968-1888) הציבה את הגוף הנשי במרכז יצירתה. היא סירבה לקבל את התפקיד המסורתי של אשה ויצרה דיוקנאות של נשים שייצגו בעיניה את אידיאל האשה המודרנית והעצמאית. בין עבודותיה יש פסלים רבים של עירום נשי, של גיבורות המקרא, של חלוצות, של רקדניות, של נשים הרות ושל אמהות, בעוד שעבודות אחרות מדגישות את אידיאל הידידות בין נשים. אורלוף נולדה באוקראינה, עלתה בצעירותה לארץ ואחר כך נסעה לפריז, שם התפתחה כאמנית, וחילקה את זמנה בין צרפת לישראל.
תוך התייחסות לעבודותיה של אורלוב מבקשת התערוכה לבחון את מערכת היחסים ההיסטורית של הגוף הנשי עם החלוקה המגדרית המקובלת של המרחב הציבורי והמרחב הפרטי. האמניות המשתתפות בתערוכה משתמשות בטקטיקות פוסט מודרניות של הלם, פרובוקציה ואירוניה כדי לחקור היבטים עכשוויים הקשורים לגוף הנשי. הן מערערות על הגבולות שהתקבעו בתרבות ומאפשרות קיום למה שנחשב יוצא דופן ולא רציונלי, כהתרסה נגד שנים של אפליה.
בתערוכה משתתפות בתערוכה טלי נבון, שרון בלבן, רונית ברנגה, מאירה גרוסינגר, אמירה זיאן, טובה לוטן, חוה ראוכר וורה קורמן, וכמו כן יוצגו בה עבודות של מאנה כץ העוסקות בעירום נשי. כץ פיתח דימוי גשמי וחושני של האשה המפתה כמוזה של תשוקה גברית, בהשראת המגמה האוריינטליסטית של אמני המאה ה-19, וניתן לעמוד על יחסו המשתנה ומרובה הפנים לעירום הנשי.
