אוצר פסלונים מפורטו ריקו המכונה "הספרייה של אגויבנה" הוא תעלומה ארכיאולוגית מרתקת. העובדה ש-800 הפסלים המסותתים אינם דומים לשום דבר אחר שהתגלה באזורים שבהם התקיימה התרבות הפרה קולומביאנית, ועוד יותר מזה – העובדה שהם מכוסים בסימנים שנראים ככתב יתדות, גרמו לחוקרים לחשוד שמדובר בזיוף. אך כעת ניתן לומר שהפריטים הם אותנטיים ושהם עוצבו לפני מאות שנים, וזאת בזכות בדיקה שהם עברו במעבדה לחקר סימני שימוש של ד"ר איריס גרומן-ירוסלבסקי בחוג לארכיאולוגיה באוניברסיטת חיפה.
סיפור גילוים של הפסלים מדהים אף הוא: במהלך המאה ה-19 חשף נזיר מקומי מפורטו ריקו בשם חוסה מריה נסריו את האוצר של 800 הפסלונים, שחלקם בדמות אדם וחלקם נראים כחפצי פולחן, אשר מכוסים בסימנים המסתוריים. לדבריו, אשה זקנה מתושבות המקום סיפרה לו על ערש דוויי שמשפחתה שומרת על האוצר זה מאות שנים ותיארה בפניו כיצד הוא יכול להגיע לקום שבו קבור האוצר.
נסריו סיפר שהוא הלך בדרך שהזקנה שרטטה עבורו, הגיע לבור מכוסה באבן כפי שתיארה, וכאשר הרים אותה מצא שם את הפסלונים. הוא הוסיף וטען שמדובר בחפצים שנוצרו על ידי צאצאי עשרת השבטים האבודים, שלפי גרסתו הגיעו לפורטו ריקו אחרי מסע שעברו בסיביר.
במהלך השנים נבחנו הפסלונים על ידי חוקרים שונים שהעלו סברות לגבי מידת האותנטיות שלהם, וחלקם טענו שמדובר בזיוף. לפי גרסה אחת, חלק קטן מהפסלונים היו אותנטיים, וכאשר המקומיים באזור שבו הם התגלו הבחינו בעניין הרב שהם מעוררים, הם זייפו את השאר. הסיבה לאי האמון שהם עוררו היתה במידה רבה החריטה המשונה שעליהם, שמזכירה כתב שומרי או פיניקי, ובשום אופן לא מזכירה שום צורה של כתב שהיה מוכר באזור שבו שגשגה תרבות המאיה.
אחד מהפסלים המסתוריים מפורטו ריקו (צילום: דוברות אוניברסיטת חיפה)
רוצים להישאר מעודכנים?
בשל הקושי לאמת את האותנטיות של הפסלים אבד במהלך השנים העניין בהם, עד לשנת 2001 שבה תלמיד מחקר בשם רניאל רודריגז, שכיום משמש כפרופסור באוניברסיטת פורטו ריקו, נשבה בקסמה של התעלומה. "החלטתי לחקור את האבנים מהתחלה, בלי דעה מוקדמת לגבי האותנטיות שלהם, ולתת לממצאים לדבר בעד עצמם", אומר רודריגז. הוא נטה להאמין במקוריותם של הממצאים משום שלדבריו כבר במבט ראשון אפשר לראות שהאבנים הן בנות מאות שנים מכיוון שחלק גדול מהן שינה את צבעו רק בצד אחד – דבר המעיד על כך שצד אחד היה קבור באדמה והצד השני חשוף לשמש.
עם זאת, ניתן היה לטעון שהחריטות בוצעו בשלב מאוחר יותר. כדי להתמודד עם האתגר הזה, אחרי חיפוש ממושך הגיע רודריגז למעבדה לחקר סימני שימוש של ד"ר גרומן-ירוסלבסקי באוניברסיטת חיפה. המעבדה מתמחה בבדיקות מיקרוסקופיות של האופן שבו נוצרו חפצים שונים ודרכי השימוש בהם.
התוצאות של הבדיקה במעבדה החיפאית היו חד משמעיות. "תחת עין המיקרוסקופ ניתן לראות את שחיקת האבנים ושכבת פטינה חומה-אפורה המאפיינת תהליכים ארוכי טווח של פריטים קבורים או חשופים לפגעי הטבע", אומרת גרומן-ירוסלבסקי, "הפריטים עשויים ממינרל שבמקור צבעו היה שחור-ירקרק, אך השחיקה מכסה את התחריטים על פני כל הפריט ואין עדות לכל מניפולציה מודרנית שחושפת את פני השטח הטבעיים של המינרל. סימני העיבוד על הפריטים מעידים שהשתמשו בכלים מיוחדים לעבודת הסיתות, ונראה שהיה סגנון ייחודי זהה בכל הפריטים".
נוסף על כך, במהלך האנליזה נחשפה תגלית בלתי צפויה – שרידים של זהב שכיסו ככל הנראה חלק מהפסלונים ושרידים של צבע אדום שציפה חלקים של העיניים והפה. תגלית זו מחזקת את הסברה שמדובר בחפצי פולחן קדומים. מחצבי זהב ואוכרה אדומה קיימים בפורטו ריקו, וגרומן-ירוסלבסקי אומרת שיש תיעוד נרחב של שימוש בהם לצרכים פולחניים.
כעת, לאחר אימות העובדה שמדובר בחפצים מקוריים, ממשיך רודריגז בניסיון לפענח את עיקר החידה – מהי התרבות שיצרה אותם. לשם כך הוא יתמקד בנושא סימני הכתב החרוטים על הפריטים בעזרת מומחים לכתב קדום.
