בפאתי נשר, סמוך לשכונת רמות יצחק, משתרע לו פארק – 275 דונם של ריאה ירוקה הכוללת חורש של אלון, אלה, ואורן קנרי נדיר ביופיו, מערה שבה התגורר האדם הקדמון, תצפית נוף מרהיבה, שולחנות פיקניק, מתקנים לילדים ושני גשרים תלויים זה בצד זה באורך של 70 מטר. טיול במקום הוא חוויה בלתי נשכחת של הליכה בין שמים לארץ שאינה מומלצת לבעלי פחד גבהים. אז קחו מים, כובע, נעליים נוחות להליכה, פנס וצאו לדרך.
קק”ל נטעה את היער לזכרו של ראש העיר המיתולוגי של חיפה אבא חושי, והפארק זכה בפרס קרוון לאדריכלות גנים ונוף. אבל האמת היא שאת התודה הראשונה צריך לומר לממשלת הוד מלכותו, או יותר נכון לאליעזר בן פנחס. אתם מכירים אותו דווקא בשמו הבריטי – לורד הרברט סמואל. הוא היה מדינאי ודיפלומט בריטי ממוצא יהודי, שמונה לנציב העליון הראשון על ארץ ישראל. כציוני נלהב, אוהב הארץ וחובב טבע הוא הזדעזע מכך שתושבי הארץ כורתים עצים כאילו אין מחר ומשחיתים ערכי טבע כלאחר יד.
בשנת 1920 הוציא סמואל בשם ממשלת הוד מלכותו את פקודת היערות, שלפיה כל היערות בארץ, פרט לאלה שבבעלות פרטית, נתונים על פי הפקודה להגנה, לפיקוח ולניהול של ממשלת המנדט. אוי למי שיעז מעכשיו לכרות עצים – הוא מסתבך ישירות עם המלך. את מחליפו, הלורד הרברט פלומר, כבר פחות עניינו ערכי טבע. המהומות בארץ והמלחמה הארורה ההיא באירופה הסיטו את תשומת הלב לדברים אחרים. המקום הפך למזבלה, ועם השנים איימו תוכניות להתרחבות עירונית להשמיד את המעט שנותר. רק אחרי מאבק עיקש של התושבים התגייסה קק”ל למשימה, ובהמשך לקחה עיריית נשר אחריות על האתר והשקיעה משאבים. החל משנות ה־50 נטעו במקום עצים, סידרו שבילים, התקינו גשרים, והמקום הפך לפינת חמד.
הנוף הנשקף מפארק נשר (צילום: יוסי מזור)
לאחר שתסיימו לארוז את עצמכם ואת הילדים, רשמו באפליקציית ווייז “פארק נשר כניסה”, והיישומון הגאוני הזה יוביל אתכם לרחוב החרוב בנשר. שלט גדול יכוון אתכם לכניסה לפארק. המשיכו עם הכביש הפנימי עד למגרש החנייה, ושם תשאירו את הרכב. אורכו של המסלול, אשר מתאים לכל המשפחה בכל ימות השנה, הוא 2.5 ק”מ – שעתיים-שלוש של הליכה שרובה בצל העצים.
רוצים להישאר מעודכנים?
מעט לפני שער הכניסה לפארק נפנה שמאלה במורד המדרגות ונגיע לגן ההרפתקאות – מקום טוב לילדים לשחרור אנרגיות ולמבוגרים לצבירת כוחות לקראת המסלול. במפלס הנמוך יותר ניצבת אנדרטה בצורת חנוכייה לזכרו של סגן אורי בינמו, בן נשר, ששירת בגדוד נחשון של חטיבת כפיר. ב־29 בדצמבר 2005, נר חמישי של חנוכה, הוא נהרג בזמן שניסה לעצור מחבל מתאבד סמוך לטול כרם. על מעשה זה הוענק לו צל”ש לאחר מותו. בטקס הענקת הצל”ש אמר עליו מפקד האוגדה דאז תא”ל יאיר גולן: “במעשיו גילה אורי קור רוח, אומץ לב ודבקות במשימה, ובכך מנע אסון כבד, הציל חיי אדם רבים והביא לעם ישראל ‘נס חנוכה’”.
גן ההרפתקאות (צילום: יוסי מזור)
לאורך המסלול, אשר מנציח את זכרו, ילוו אתכם שלטי הסבר על הסוואה בטבע. סגן בינמו ז”ל היה אחראי על הטמעת תורת ההסוואה לחיילים ביחידתו. כחובב טבע מושבע הוא שאב רעיונות מעולם החי ובנה תורת הסוואה מתוחכמת לחיילים בשדה הקרב. התורה שפיתח נלמדת עד היום ביחידות קומנדו בארץ ובעולם. עבור בעלי החיים, היער הפסטורלי הזה הוא שדה קרב של ממש. כמו אצל החיילים, כך גם בעולם החיות – אם אתה גלוי וחלש אתה הופך לטרף קל בידי אויב. לעתים, כדי לא להישאר רעב, צריך להשתמש באותם הטריקים כדי לטרוף לך סעודה. ככה זה בטבע, ויש האומרים שגם בטבע האדם.
האנדרטה לזכרו של אורי בינמו (צילום: יוסי מזור)
מצאו את סימון השבילים הירוק מימין לאנדרטה והתחילו לצעוד בשביל. אחרי כ־200 מטר תפגשו סימון שביל כחול. המשיכו בעקבות הסימון הכחול שמאלה עד שתגיעו לערוץ נחל קטיע. אל תצפו למים זורמים שכן נחל זה, כמו רוב נחלי ארצנו, הוא נחל אכזב. שמו של הנחל הוא תרגום, לא הכי מוצלח, של השם הערבי ואדי מוקטע (ובתרגום חופשי – הנחל הקטוע). מישהו בוועדת השמות החליט כנראה לקטוע את התרגום ובחר בשם קטיע. המשיכו ימינה בעקבות הסימון למרחק של עוד כ־200 מטר עד שתגיעו למערה. מערה זו, כך מסתבר מהממצאים, שימשה את האדם הקדמון. מר קדמוני פחד להפוך לטרף קל בידי בעלי חיים, ולכן הוא בחר לבלות את הלילה במערה שסיפקה לו הגנה. במערה יש כמה חללים, וכדי להתרשם מגודלה ומיופיה מומלץ להשתמש בפנס.
מערת האדם הקדמון (צילום: יוסי מזור)
לאחר הביקור במערה המשיכו על השביל הכחול. טיפוס קצר ומעט אתגרי יוביל אתכם להמשכו של השביל הירוק. כאן פנו שמאלה, ואחרי כ־20 דקות הליכה יוביל אתכם הסימון הירוק אל האטרקציה של הפארק – הגשרים התלויים. רבבות הרפתקנים פוקדים את הפארק מדי שנה רק כדי לחוות את החוויה של להיות תלויים בין שמים לארץ. הנוף שנשקף מהגשר לכיוון צפון מזרח הוא פשוט עוצר נשימה. בין צמרות העצים ניתן להבחין בבתי שכונת גבעת נשר שנבנתה כשכונת פועלים בשנת 1949 לטובת פועלי בית החרושת נשר, ובאופק נגלים הרי הגליל. אחרי שתסיימו לחצות את הגשר פנו ימינה והמשיכו בשביל העפר עד שתגיעו בחזרה למגרש החנייה, ויאללה – הביתה. טיול מהנה.
הגשר התלוי (צילום: יוסי מזור)
