אחת מההנאות הקטנות של החיים היא להיכנס מתחת לדוש של מים צוננים ביום קיץ חם. המציאות הזו, של מים זורמים בברזים עבורנו, היא דבר הברור מאליו. מסתבר שיש עדיין מקומות בעולם שהמציאות הזו איננה נחלתם. יש מקומות שבהם אנשים עדיין מסתובבים עם דליים וגומאים מרחקים כדי לשאוב מים מבארות או מהנהר הסמוך.
התלות במים כמקור החיים חייבה בעת העתיקה לבנות את היישובים סמוך ככל הניתן למקורות המים. את השינוי בתפישה הביא איתו השלטון הרומי במאה הראשונה. במקום להביא את האדם אל המים הם הביאו את הטכנולוגיה שהובילה את המים אל האדם. אמות מים נחצבו ונבנו ברחבי האימפריה הרומית לאורכה ולרוחבה. הצורך במים בתרבות הרומית היה לא רק לרחצה, לשתייה או לבישול אלא גם לצורכי פולחן.
הטיול שלנו הפעם הוא למערכת אספקת המים לעיר ציפורי. זהו טיול של כשעתיים שמתאים לכל המשפחה בכל ימות השנה, ויש להצטייד אליו במים, בכובע ובפנס. הטיול כולל הליכה חווייתית בתוך אמת מים תת קרקעית החצובה בסלע – חוויה בלתי נשכחת לילדים. רושמים באפליקציית ווייז “הגן הלאומי ציפורי”, מתניעים, נוסעים ומחנים את הרכב בכניסה לגן הלאומי. הכניסה לחלק זה של הגן, נכון להיום לפחות היא ללא תשלום.
מהחנייה יוצאים לכיוון דרום להליכה קצרה לאורך השביל המוביל אל מנהרת ששת הפירים. בדרך נחלוף על פני מתקן “עובר/לא עובר” שמדמה את הקטע הצר והנמוך ביותר במנהרה. מומלץ לנסות, אבל לא להיבהל כי המנהרה היא גבוהה יותר, וברובה אפשר ללכת בקומה זקופה או בכפיפה קלה.
מתקן "עובר/לא עובר" (צילום:יוסי מזור)
בקצה השביל נגיע אל מאגר המים הגדול שנחצב בסלע הקירטון. רוחבו נע בין שניים לארבעה מטרים, גובהו הוא כשלוש קומות, ואורכו הוא 250 מטר.
הירידה אל המאגר (צילום:יוסי מזור)
רוצים להישאר מעודכנים?
מי המעיינות מהאזור נאספו בתעלות והובלו אל בור שיקוע ומשם באמצעות צינור עופרת אל המאגר. מאגר זה יכול היה לאגור יותר מ־4,300 מ”ק של מים – כמות שהספיקה לאוכלוסייה של 16,000 נפש למשך כמה שבועות. המאגר שנבנה במאה הראשונה לספירה המשיך לספק מים לעיר עד לתקופה המוסלמית במאה ה־7. בכניסה למאגר ניצב דגם שממחיש כיצד פעלה מערכת המים.
תחתית המאגר (צילום:יוסי מזור)
מומלץ לרדת בגרם המדרגות אל קרקעית המאגר ולהתרשם מגודלו העצום, מהקשתות שנועדו לתמוך בתקרה ומעובי הטיח שעל הקירות שנועד למנוע אובדן של המים שנאגרו.
הקשתות שתומכות בתקרה (צילום:יוסי מזור)
מהמאגר המשיכה האמה אל העיר מתחת לפני השטח, כאשר בדרך, לצורך פינוי החומר שנחצב וכניסת אוויר, חפרו החוצבים פירים. ניתן להיכנס דרך פיר מספר 4 וללכת בתוך אמת המים, שכיום היא יבשה, עד ליציאה מפיר מספר 6. יש לציין כי המנהרה אינה מוארת, ולכן אל תשכחו את הפנס באוטו. אורכו של הקטע שבו ניתן לסייר הוא כ־90 מטר.
השביל שעולה אל אתר העתיקות יוביל אתכם בחזרה אל הרכב. טיול מהנה.
שכבות הטיח שמנעו חלחול של המים (צילום:יוסי מזור)
