“אִלּוּ צִפֳּרִים אֲשֶׁר עָפוֹת מֵעַל הַיָּם, אִלּוּ צִפֳּרִים הָיוּ דּוֹבְרוֹת כִּבְנֵי אָדָם, אֵילוּ סִפּוּרִים הָיוּ וַדַּאי לַצִּפֳּרִים, עַל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר מֵעֵבֶר לֶהָרִים” – כך פתחה המשוררת נעמי שמר את השיר שכתבה עבור להקת הנח”ל למופע “הנחלאים באים, הנחלאים באים”.
מאז 1967 – השנה שבה פרץ השיר לעולמנו – חלפו בשמי הארץ אין ספור ציפורים. ההערכה היא כי מדי שנה חולפות מעל ארצנו הקטנטונת יותר מ־500 מיליון ציפורים. פעמיים בשנה הן עושות את המסע הזה – בעונת הסתיו מאירופה הקרה והמושלגת אל ארצות החום באפריקה, שם הן מוצאות מזון זמין בתקופה שבה האגמים באירופה קפואים, ובאביב, כמאמר השיר, הן ישובו חזרה.
הטיול שלנו הפעם הוא למקום שבו נוכל לצפות בתופעה הנפלאה הזו של נדידת הציפורים – בריכות הדגים של מעגן מיכאל. זהו טיול קצר וקליל לכל המשפחה, ומומלץ לערוך אותו בסתיו או באביב. יש להצטייד בכובע, במים, בנעליים נוחות להליכה וכמובן במשקפת. ויש גם המלצה נוספת – התקינו בטלפון הנייד את האפליקציה החינמית “מגדיר ציפורי ישראל”. האפליקציה הזו היא ידידותית מאוד ומכילה מידע על יותר מ־200 ציפורים, כולל קטעי וידאו ותמונות. היא תסייע לכם לזהות את הציפורים שתפגשו בטיול. כל שנותר כעת לעשות הוא לכתוב “קיבוץ מעגן מיכאל” בווייז ולצאת לדרך.
אנפה וברכיות (צילום: יוסי מזור)
רוצים להישאר מעודכנים?
מיד לאחר הכניסה לקיבוץ פנו ימינה. סעו בשולי בריכות הדגים עד לחניה של בית הספר האזורי, וסמוך לה מצאו מקום נוח בשולי הבריכה כדי לצפות בתופעה וגם לשמוע אותה. הראשון שיקדם את פניכם יהיה ללא ספק הסִיקְסָק, שבצווחות ובנקישות מקור יכריז לדיירי הבריכה על הגעתכם. האמת היא שהסיקסק הוא לא חלק מתופעת הנדידה – הוא דייר של קבע בבריכות, או בלשון המקצועית “ציפור יציבה”, כזו שנמצאת כאן במשך כל השנה. הסיקסק מקושט בצבעים שחור ולבן ומזכיר במשהו חליפה של חתן.
חלק ממיני הציפורים שתזהו כאן הגיעו ממרחקים. קחו לדוגמה את גיבתון הגנים. זוהי ציפור שיר שמגיעה אלינו מצרפת – ארץ מולדתו של ז’אן ברוסול, מחבר השיר “אילו ציפורים” המקורי לפני התרגום של שמר. ראשו של הגיבתון הוא עגול, וגופו הוא שמנמן למדי. מקורו ורגליו הם בצבע חום-אדמדם, וחלקי גופו התחתונים צבועים בגווני חלודה חמים. אם זכיתם לראות אותו, הקשיבו לשירתו המרגשת. בצרפת, מסתבר, פחות מתרגשים משירתו ומעדיפים אותו בתוך כלי חרס קטן בתיבול של מלח ופלפל. המרחשת המזמרת – כך נקרא התבשיל בתרגום חופשי מצרפתית. יש אומרים שהשם מבטא את קול השומן הרוחש בתחתית הכלי כשהוא מוגש לסועד.
עוד נפגוש כאן את החסידה הלבנה שעשתה את כל הדרך מאירופה לאורך קו החוף, דרך סוריה ולבנון, עד שהגיעה אלינו. חלק מהלהקות ימשיכו במעופן עד לדרום אפריקה, שם הן יבלו את החורף.
ברכיות (צילום: יוסי מזור)
אורח מרומניה ומאוקראינה הוא הקורמורן הגדול. הוא בדרך כלל יהיה הראשון להגיע והראשון לעזוב עם בוא האביב. לעת ערב יעזוב הקורמורן את בריכות הדגים ויתמקם על עצי האקליפטוס ליד נחל חדרה. שם, במושבת הקורמורנים, לכל קורמורן יש ענף משלו. הם יסתדרו ללינת לילה, ובבוקר ישובו אל בריכות הדגים.
את העגור קל לזהות. בזמן שכל הציפורים עולות למרום ונוהגות לקפל בנימוס את רגליהן ולהצמידן לגופן, העגור פורש את רגליו בשחצנות לאחור ועף לו מתוח כמו סרגל, בדומה לפיטר פן הנער המעופף. לא בכדי בחרה חברת הדגל הגרמנית לופטהנזה בעגור השחצן כסמל החברה. ויש לו עוד על מה להשתחצן – העגורים הם זוג לכל החיים, הורים למופת שחולקים את עבודת בניית הקן, הדגירה והטיפול בגוזלים. העגור מסוגל להרקיע שחקים ולהגיע עד לרום של תשעה ק”מ, ולפי המסורת היפנית הוא סמל לתקווה, לבריאות ולשלום.
עגור (צילום: יוסי מזור)
לאלו שהשהייה סביב בריכות הדגים עוררה בהם את התיאבון לדג טעים, אני ממליץ להמשיך לפארק הדיג במעין צבי. הפארק, שהכניסה אליו היא בתשלום, פתוח בשעות 16:00-8:30, ושם תוכלו לשכור חכה ולדוג כאוות נפשכם. בפארק תמצאו מנגלים לצליית דגים, ג’ימבורי, גשר, סולם חבלים, קיר טיפוס ומתקן אומגה שמתאים לילדים בגילאים 14-3, ואפשר גם לשכור סירה ולשוט באגם הקטן. טיול מהנה.
