אחד הכוכבים הבולטים של הפרשות העוסקות בבניין המשכן הוא בצלאל. הוא היה חכם ומבריק ובעל יכולות מדהימות באמנות. מכללת בצלאל לאומנות בירושלים, נקראת על שמו.
בשלבי התכנון ולקראת בניית המשכן, התנהל דיון מעניין בינו לבין משה רבנו. משה ציווה עליו לבנות קודם את כלי המשכן, אבל בצלאל חשב שצריך קודם כל לעסוק במשכן עצמו.
"משה ציוה לבצלאל לעשות תחילה כלים ואחר כך משכן, אמר לו בצלאל 'מנהג עולם לעשות תחילה בית ואחר כך משים כלים בתוכו…'. אמר לו משה: 'בצל א-ל היית, כי בוודאי כך ציוה לי הקדוש ברוך הוא, וכן עשה המשכן תחילה ואחר כך עשה הכלים".
כלומר בצלאל טען שעשיית המשכן צריכה להיות לפי הסדר והנוהג שבעולם, לפיו קודם עוסקים בבניית הבית ואחר כך בכליו ובתכולתו. משה קיבל את דעתו ואף החמיא לו בהתאם לשם שלו בצל א-ל היית, כיוונת לדעת הא-ל.
לפי זה מתעוררת לה שאלה מעניינת בפרשת השבוע "ויקהל" שבה נאמר שקודם הכינו את יריעות העיזים שיועדו לגג למשכן ורק לאחר מכן עסקו בהכנת הקרשים שהיו לקירות המשכן. התהפך לו אם כן הסדר, למה ומדוע?
אז תשמעו כמה זה מעניין:
"וכל הנשים אשר נשא ליבן אותנה בחכמה טוו את העיזים".
מה זאת אומרת? אומר רש"י: "היא היתה אמנות יתרה שמעל גבי העיזים טווין אותן".
רוצים להישאר מעודכנים?
הנשים הצדיקות והחכמות הללו רצו להביא תרומה משובחת עבור המשכן, ולכן הן טוו חוטים מצמר העיזים בהיותו עוד מחובר אליהן, וכך הן הרוויחו להביא את החוטים כתרומה מן החי שנחשבת גבוהה יותר מהתרומה מהדומם, ועוד בצורה הזאת, כשהטווייה עצמה הייתה משובחת ואיכותית יותר, כי הצמר עדיין חי ורך.
הנשים הללו הזדרזו והתייצבו בבית המלאכה של בצלאל כך עם העיזים. הוא יכול היה לומר להן תחכו זה לא לפי הסדר, אנחנו עסוקים כעת עם הקרשים, אבל הוא לא עשה זאת, ומתוך רגישות הוא מיד שינה את הסדר וקיבל באהבה ובשמחה את תרומת הנשים, ועבר לעסוק מיד בייצור היריעות. בכך, הוא גם מנע מהעיזים תחושת חוסר נוחות עם הראסטות האלה עליהן, וזאת הסיבה שהוא מיהר לגזוז אותן.
מה למדים מזה?
היה פעם רב אחד שנתן דרשה בפרשת "בלק" ואמר שבלק זה ראשי תיבות של ואהבת לרעך כמוך. אחד התלמידים הקשה מיד: אבל הרב זה לא מסתדר, אלה לא האותיות הנכונות. אמר לו הרב: נכון, זוהי באמת אהבת ישראל, כשזה לא מסתדר…
אז אם פעם פונים אלינו בבקשה לעזרה וסיוע, וזה בדיוק לא מסתדר, כי אנחנו ב"תקופה לא טובה", נדע לנו שזוהי אהבת ישראל אמיתית, גם כשזה לא לפי הסדר, לא מסתדר.
