ב־24 בנובמבר 2016, חנוך בורגר, היועץ האגרונומי לעיריית חיפה, היה בדרכו מזכרון יעקב לחיפה. מחלון מכוניתו הוא ראה להבות ועשן סמיך מיתמר מעל הטכניון. הוא התקשר למוסד האקדמי וביקש להתחיל להשקות במרץ את העצים כדי למנוע מהאש להתפשט למבנים. מיד לאחר מכן הוא התקשר לעירייה, ורק אז הבין שלא הטכניון בסכנה אלא דווקא האזור האורבני עתיר העצים של חיפה. מבלי לחשוב פעמיים הוא נסע לחפ”ק המשולב שנפתח ליד היכל הספורט ברוממה.
השבוע נפגשנו בתחנת הדלק פז ברוממה, לא רחוק מהמקום שבו נפרש החפ”ק. באותו יום חמישי היתה התחנה הזו במוקד העניינים. מטוסי הכיבוי המטירו מעל העצים הסמוכים חומרים מעכבי בערה כדי למנוע מהלהבות להגיע למיכלי הדלק. העצים שהיו בחלקה האחורי של התחנה כבר נכרתו לפי הנחיה של שירותי הכבאות וההצלה. בכניסה לערוץ נחל אורן הסמוך, על שביל החיץ החדש שסללה העירייה, משחזר בורגר את רגעי השריפה ואת הרעיונות לשיקום שעליהם חשב עוד במהלכה.
“ישבתי בחפ”ק עם אלי אלקבץ, מנהל אגף שפ”ע (שיפור פני העיר) בעירייה, ובנינו תוכנית שיקום", הוא מספר, "ראינו קטסטרופה. נשרפו פה 1,200 דונם של חורש וגינות שמהווים שני אחוזים מהשטח המוניציפלי של חיפה. זה המון. 800 דונם מתוכם נמצאים מחוץ לתחום העירוני – מקומות כמו נחל אחוזה, מורדות לינקולן ונחל רמז — אבל 400 דונם נמצאים בלבה של חיפה. תמיד חששנו משריפות בתוך העיר, אבל אף פעם לא חווינו שריפה מתוך העיר שמתפשטת החוצה. לא היה לנו ספר הנחיות שיכולנו לפתוח ולקרוא שאם יש שריפה בתוך חורש עירוני מתחת לבתים אז בשלב ראשון עושים כך וכך. לאחר השריפה ישבנו, כל הגורמים המקצועיים, ויצרנו את מדריך כזה. עכשיו כולם יודעים מה עושים”.
ישבת בחפ"ק והעצים בערו לך מול העיניים. כאגרונום מה עבר לך בראש באותו הזמן?
“נקרעתי מבפנים. שמעתי את הצעקות של העצים”.
שיקום הטבע העירוני (צילום: שושן מנולה)
רוצים להישאר מעודכנים?
למחרת יצא בורגר לנחל אורן, לכיוון שכונת גבעת אורנים. “הלכנו בתוך יער שרוף וסימנו עם יתדות איפה יעבור החיץ שעליו אנחנו עומדים כעת", הוא מספר, "יצאנו מפה גמורים. אזור שהיה מכוסה בצמחייה — יער, חורש עבות של אורנים ותת יער של אלונים ואלות — כל זה נעלם ביום אחד. אבל בראשנו הציר כבר נבנה. הרבה החלטות התקבלו באותו היום תוך כדי הליכה. החלטנו איך ניגש בכלל לפתרון המצב, באלו חורשות נטפל ראשונות, איך נעבוד ואלו דרכים נפרוץ. כעשרה ימים אחרי השריפה הוציאה העירייה מטוס שצילם את כל חיפה כדי לאתר את המקומות שנפגעו בשריפה. ניתחנו את הצילומים וחילקנו את השטחים לאזורים. אנחנו משערים שהטמפרטורות בשריפה הגיעו ל-600 מעלות ואפילו ל-800 מעלות”.
למה חשוב לדעת מה היתה עוצמת השריפה?
“כי אם העוצמות היו ברמה של 1,000 מעלות ויותר, הנזק שהיה נגרם לקרקע היה אחר לגמרי מאשר שריפה בעצימות נמוכה, ואז גם השיקום היה אחר. זיהינו לפי התמונות שהחורש ברחוב זלמן שז”ר נשרף בעצימות גבוהה. הלכנו לחורשה ובדקנו בצורה מדגמית כמה קטעי חורש בשטח של 100 מ”ר. זיהינו את המינים שגדלו שם וספרנו כמה עצים נשרפו. לאחר שהכפלנו את התוצאה במספר הדונמים שבשטח קיבלנו נתון סטטיסטי של מספר העצים שהיו בחורש הזה לפני השריפה. כך עשינו גם בשאר המקומות. כדי לבסס את המספרים האלה פנינו לאוניברסיטת בר אילן וביקשנו שיבדקו עבורנו באמצעות לוויין את השטח, שיספרו את העצים באזורים הגדולים כמו נחל אחוזה שמשתרע על פני 800 דונם ובשטחים אחרים שבדקנו מדגמית. התוצאות שלהם היו דומות לתוצאות המדגמים שלנו. כ-27,000 עצים נשרפו. ד”ר דניאלה קופל מאוניברסיטת חיפה שלחה לנו סקר שהיא ערכה עוד לפני השריפה על מיני העצים שגדלו ביערות בחיפה כדי שנבין אלו מינים היו שם ונשתול בהתאם. היום אנחנו שותלים בהתאם למפנה. ככל שאנחנו הולכים למפנה הצפוני שמקבל פחות שמש, העצים המתאימים הם כליל החורש, ער אציל, אלון, ואלה ארצישראלית. במפנים הדרומיים העצים המתאימים הם עצי זית וחרוב שהם עצים אוהבי חום”.
בורגר באחד מאתרי השיקום (צילום: שושן מנולה)
לדבריו של בורגר, "הבחירה בסוג הצמחים היא קריטית משום שאנחנו רוצים להיפטר מהאורנים. עץ האורן דוחק צמחייה אחרת והוא בעייתי. הרעיון המרכזי שלנו הוא להחזיר את הטבע האמיתי שהיה פה עוד לפני המנדט הבריטי ותקופת האימפריה העותומאנית. היו אז עצי אלון מצוי ואלה ארץ ישראלית, אך הם חוסלו באותן התקופות”.
האם תכרתו את כל עצי האורן הקיימים?
“לא. הרעיון הוא לא לכרות את העצים כי הם לא אשמים, ואחר כך האדם סובל כי אין לו צל. בכל מקרה נשאר מספר מועט של אורנים בחיפה. אם האורן הוא ירוק ושרד את השריפה אנחנו משאירים אותו. אנחנו גם לוקחים בחשבון שתהיה לנו מלחמה גדולה עם האורנים שיתפשטו, ויחייבו אותנו לדלל את הזרעים שלהם שכבר נבטו”.
מה לימדה אתכם השריפה מבחינת עבודת השיקום?
“שאין פתרון קסם. אנחנו כבר עכשיו מתחילים לחשוב על מודל התפשטות שריפות מתוך תצלומי האוויר שיש לנו של חיפה בזמן השריפה. אנחנו בונים מודלים שמראים לאן תתפשט שריפה אם היא תתרחש ואלו מקומות יצטרכו טיפול מונע. המניעה מתחילה בבתים הפרטיים. אם אראה דק עץ בחצר בית אמליץ להוריד אותו כי בזמן שריפה הוא ישרוף את כל הבית. אם עץ אורן צומח צמוד לבית אזהיר את דייריו. לפי הגישה החדשה שפיתחנו לאחר השריפה, יש להוציא את המטרה מהשטח ולא את השטח מהמטרה. אנשים צריכים להיות מודעים לשריפות. לרוב שריפה לא נגרמת על ידי הטבע אלא על ידי אדם. אין הרבה שריפות ספונטניות”.
בורגר מסביר שנוכחותם של עשבים חדשים רבים באזור המשוקם מדירה שינה מעיניו: “בקיץ הם יתייבשו, ומספיק שמישהו יזרוק בדל של סיגריה בוערת כדי לשרוף יער שלם”. כדי לפתור את הבעיה הוא הגה רעיון של טיפוח עדר עזים עירוני: “החלום שלי הוא שיהיה פה עדר עירוני שילחך את כל העשבוניים. אם העזים יחסלו את הצמחייה הנמוכה ובמקביל ננתק את הרצף האופקי של העצים ונדלל את המרחקים בין העצים הבעייתיים, אפשר לחיות עם חורש גם ליד הבית. הרעיון כבר הובא בפני מנכ”ל העירייה גדי מרגלית ובפני השירות הווטרינרי העירוני, והם הסכימו לו. הנושא נבדק כעת מול משרד החקלאות שצריך לאשר את המהלך. אנחנו עוד לא יודעים מי יהיה אחראי על העדר, אבל עלתה כבר מחשבה שתנועות הנוער יעשו זאת”.
במקביל, מספר בורגר, החלו גופים מקצועיים להעלות רעיונות שיוכלו לצמצם את מידת הנזק שגורמות השריפות ויזרזו את הגעת הכבאים לזירה הבוערת: “אחד מהרעיונות שעלה הוא הצבת חיישנים בטבע שיתריעו על עשן. אם יהיה גלאי בחורשה, שמאתר עשן בשלב מוקדם מאוד, הכבאים יוזעקו כשהשריפה תהיה עוד בתחילתה. יש רעיון שמקודם בארץ והוא התקנת חיישני חום המתריעים על עלייה בטמפרטורות בתוך העצים. הכל נמצא בפיתוח”.
תוך כמה זמן להערכתך יחזור הירוק לכרמל?
“אף פעם לא נראה יותר את אותו הכרמל הירוק, זה שהתרגלנו אליו במשך שנים. עם זאת אנחנו רק שנה אחרי השריפה וכבר הקדמנו את לוחות הזמנים. חשבנו שזה ייקח שלוש שנים עד שנתחיל לשקם בצורה רצינית, אבל כרגע נראה שנגמור את עבודות השיקום ככר בשנה באה. החורש ליד הרחובות אידר, אינשטיין, גולדמן והנטקה וליד בית הספר רוממה נמצא בשלבים שונים של שיקום. חורשת דישראלי שוקמה סופית, ויש כבר התחלת עבודה בנחל אחוזה. כל החורשות העירוניות בעבודה, במצב כזה או אחר”.
למה העבודות מחוץ לעיר מתעכבות?
“באזורים הפתוחים כמו נחל אחוזה, ששם יש חורש טבעי, אנחנו עובדים בעדינות רבה כי לטבע יש כוחות משלו. כל מה שאנחנו צריכים לעשות עכשיו זה לעזור לו לא להשתבש ולא להרוג אותו. במקומות שהם טבע ממש אנחנו מעדיפים את הגישה המחמירה ונוגעים מעט מאוד. טבע זה כמו ילד – תן לו מים, הבא לו את הצמחים הנכונים ותן לו ללכת. אז הוא יגיע לבר מצווה”.
שלט המכריז על עבודות השיקום (צילום: שושן מנולה)
