מיכל האמוניה במפרץ חיפה (צילום: רמי שלוש)
מיכל האמוניה במפרץ חיפה (צילום: רמי שלוש)

נדחה הערעור של חיפה כימיקלים לעליון

נשיאת בית המשפט העליון דחתה את טענת החברה שעל השופטת ג'אדה בסול לפסול את עצמה מהמשך ניהול הדיון בהליך העיקרי בנימוק שאין בפסיקותיה חשש למשוא פנים

פורסם בתאריך: 15.3.17 19:33

מכה נוספת לחברת חיפה כימיקלים, מפעילת מיכל האמוניה במפרץ: בית המשפט העליון דחה היום את הערעור שהגישה החברה על החלטתה של שופטת בית המשפט לעניינים מקומיים ג'אדה בסול מהשבוע שעבר לדחות את בקשת החברה שלפיה בסול תפסול עצמה מהמשך ניהול הדיון בהליך העיקרי בסוגיית רישיון העסק של המיכל. "לאחר שעיינתי בטענות המערערת ובהחלטות הקודמות בתיק זה, הגעתי למסקנה שדין הערעור להידחות", כתבה נשיאת בית המשפט העליון מרים נאור בהחלטתה לדחות את הערעור.

ההליך העיקרי בסוגיית רישיון העסק של המיכל הוא כתב אישום שהוגש נגד החברה באוקטובר 2011 על ידי עיריית חיפה, שייחסה בו לחברה עבירה של ניהול עסק הטעון רישוי – מיכל האמוניה – ללא רישוי. החברה כפרה בכתב האישום ואף טענה כי אין עליה להשיב לאשמה. את הבקשה שבסול תפסול עצמה מהמשך ניהול הדיון נימקה החברה בכך שניתנו על ידי השופטת ב-12 בפברואר שתי החלטות, בהפרש של שעות ספורות זו מזו, האחת בדבר הפסקת פעילותו של המיכל והשנייה בדבר דחיית טענותיה של החברה שלפיהן אין עליה להשיב לאשמה.

בערעור טענה החברה בין השאר: "יצוין כי בגדרי ההחלטות האמורות הביע בית המשפט קמא את דעתו המגובשת והסופית בשורה של שאלות משפטיות ועובדתיות המצויות ועומדות במרכז ההידיינות ובלב ליבו של כתב האישום הנדון בפניו. קביעותיו של בית המשפט קמא מעידות על עמדה נחרצת שנראה על פניו כי אינה ניתנת עוד לשכנוע. בנסיבות הנדונות אין ולא יכול להיות, לדאבון הלב, חולק כי דעתו של היושב בדין 'ננעלה'".

בהחלטתה לדחות את הערעור כתבה השופטת נאור בין השאר: "המבחן לפסלות שופט הוא קיומן של נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים. עיקר טענותיה של המערערת נסמך על התבטאויותיו והחלטותיו של בית המשפט קמא בעניין טענות 'אין להשיב לאשמה' ובעניין צו ההפסקה. אין בידי לקבל טענות אלו. על מנת להכריע טענת 'אין להשיב לאשמה' נדרש בית המשפט לבחון את מסכת התביעה ולהביע עמדה לכאורית בנוגע אליה. באופן דומה, על מנת לקבל החלטה בעניין צו ההפסקה נדרש בית המשפט להכריע בין עמדות הצדדים, ובהן הערכת התשתית העובדתית כנגד המערערת ומידת הסיכון הנשקפת לציבור. בשני המקרים הבעת העמדה הלכאורית מהווה חלק מובנה מתפקידו של בית המשפט. על כן, וכפי שנקבע בהלכה הפסוקה, יש לראות בנימוקי החלטותיו של בית המשפט 'התייחסות טבעית לנושא הנתון להכרעתו' ואין בהם כדי להצביע על כך שדעתו של המותב ננעלה".

חשוב לציין כי החלטת השופטת בסול לרוקן את המיכל, שאומצה גם על ידי בית המשפט המחוזי, אמנם ניתנה במסגרת ההליך העיקרי, כהחלטת ביניים אופרטיבית, אולם בהליך זה עדיין מתבקשת הכרעה בשאלה אם להרשיע או לזכות את חיפה כימיקלים בסוגיית רישיון העסק. הכרעה זו תתקבל במנותק מההחלטה שמן הסתם הרבה יותר מעניינת את הציבור החיפאי – ההחלטה שכבר התקבלה בדבר ריקון מיכל האמוניה עד ל-1 באפריל. הערעור של חיפה כימיקלים לבית המשפט העליון עסק בבקשתה של החברה להעביר את המשך ניהול הדיון בכתב האישום לשופט אחר ולא עסק כלל בהשגות על החלטת בית המשפט המחוזי לרוקן את המיכל עד ל-1 באפריל – החלטה שעומדת בעינה ושבית המשפט העליון כלל לא נדרש להכריע פעם נוספת בעניינה.

אולי יעניין אותך גם

תגובות

תגובה אחת
  1. רוביק אגרון

    זה עתה, נודע כי שר הפנים אריה דרעי, הרחיב את סמכות הוועדה הגיאוגרפית של ישובי מפרץ חיפה, להחליט בעניין כינונה של ״מועצה מקומית תעשייתית״, באזור בו ממוקמים כיום כל מפעלי הפטרוכימיה, בתי הזיקוק, ושדה התעופה.
    זוהי מזימה נכלולית להחזיר את האזור עשרות שנים אחורה!
    זוהי מזימה שמטרתה למנוע מתושבי מפרץ חיפה להגן על שלומם ובריאותם.
    אסור ליפול בפח!
    ההצעה הזו, הינה מלכודת!
    כעת, משהבינו כל בעלי המפעלים המזהמים והמסוכנים, כי הציבור הפך להיות עירני ועומד על זכויותיו, הם מנסים בעורמה, לכונן ״רשות תעשייתית״ שלא תהא נתונה לפיקוח ולמרות הרשויות המקומיות הסמוכות.
    קל להבחין שהבעלים של חיפה כימיקלים לא מוכנים להפנים את ההחלטה של בית המשפט לסגור את מיכל האמוניה; ולכן הם עושים תרגילים, מערערים על ההחלטה, מפעילים לחצים, ואינם מוכנים לסלק את האיום הנורא לחיי תושבי מפרץ חיפה; במקביל, גם עידן עופר ״האזרח הבריטי״ החרד כעת לשגשוגו של ״מפעל המחנק״ – בז״ן, ולכן הוא, יחד עם עוד בעלי הון ציניים ותאוותניים, מנסים כעת בערמומיות ובשיתוף פעולה עם שר הפנים – אריה מכלוף דרעי, לערוף את המכשול.
    ההגנה על בריאות הציבור, תוכל להתממש ב״השבתת מחאה״ של העיר חיפה, כי רק ל״הגנה עצמית״ פעילה, יש סיכוי להזיז את קובעי המדיניות בממשלת ישראל להתייחס ברצינות לתביעה הצודקת לסלק את ״מיכל המוות״ – מיכל האמוניה,לסגור את ״מפעלי המחנק״ – בתי הזיקוק (בז״ן) של ״האזרח הבריטי״ – עידן עופר, ולשים סוף לכל התעשיות המזהמות והמסוכנות, במפרץ חיפה.
    הבעייה היא, שאי אפשר לסמוך על יונה יהב, ועל שאר ראשי הרשויות המקומיות במפרץ חיפה, שפרט לדיבורים כדי לצאת ידי חובה, בעצם כמעט ולא עושים כלום!
    כי יונה יהב וראשי ישובי המפרץ הם הרי שבויים של הטייקונים.
    יונה יהב מפחד מכך שברגע שיעמוד בראש מחאה אמיתית, וישבית את העיר, יתחילו הטייקונים לחפש לו מחליף….
    הפחד שלו מובן, אך לחלוטין לא מוצדק!
    מי שמתיימר להיות מנהיג, חייב לקחת גם סיכונים.
    אין ספק שהטייקונים ועידן עופר בראשם, ברגע שיבחינו שיונה יהב חדל להיות ״כלבלב פודל״ שלהם, הם יתחילו בקמפיין להדיח אותו.
    כך גם עשו הטייקונים בזמנו לאריה גוראל, והצניחו במקומו את עמרם מצנע.
    לכן, אי אפשר לקוות שיונה יהב ישתנה וייעשה את מה שמצופה ממנהיג אמיתי שמוכן גם לקחת סיכונים אישיים.
    הפיתרון:
    לעקוף את ראש עיריית חיפה ואת ראשי ערי המפרץ, בעלי ה״ברכיים הרועדות״, ולהכריז על מחאה עממית, אינטנסיבית ונחרצת.
    מחאה כזו תבוא לידי ביטוי ב:
    א. השבתה מלאה של העיר חיפה, וערי המפרץ.
    ב. השבתת הדרכים אל ישובי המפרץ.
    ג. השבתת הרכבת
    ד. השבתת הנמל
    וכו׳ וכו׳
    כאשר המוני תושבי מפרץ חיפה יחסמו בגופם את הדרכים ל:
    1. מפעלי בז״ן
    2. נמל חיפה
    3. מיכל האמוניה
    4. רכבת ישראל
    וכו׳ וכו׳
    רק אז תחל הידברות אמיתית מלווה בערבויות ובטחונות לשינוי דרסטי של המצב.

🔔

עדכונים חמים מ"כלבו - חיפה והצפון"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר