אצלנו בארץ אין רגע דל. או פסטיבל או סקנדל.
תודה לאל, סיימנו עם סכנת הקורונה וחזרנו לשגרה מבורכת, ואז הגיע אסון מירון, לא הספקנו להתאושש, ואנחנו בעיצומו של מבצע "שומר החומות", ששוב השבית וחיסל את השגרה. אף פעם לא משעמם כאן. התחושה הכללית לפעמים היא שאין סיכוי לנורמליות, לשגרה שקטה ורצופה. מה הפתרון?
פרשת "נשא", הנקראת אחרי מתן תורה נפתחת במילים "נשא את ראש", והמסר שלה הוא להגביה את הראש, להעמיק את המבט על החיים באמצעות התורה שזה עתה קיבלנו.
כי הרי מה החידוש של מתן תורה? רק הידע התורני? הרעיונות? לא.
הרעיונות היו גם קודם לכן. החידוש הוא בחיבור של השמיים והארץ, של חיי המעשה עם חיי הרוח והקדושה. החידוש הוא שהמסר האלוקי יורד ומתלבש ומתמזג בחיים הארציים כאן בעולם הזה.
רוצים להישאר מעודכנים?
התורה שלנו היא תורת חיים, והחידוש הגדול שלה הוא ההשפעה על החיים המעשיים הארציים. לכן, בשונה לחלוטין מהנצרות שבה הכוהן הבכיר, האפיפיור, לא נשוי, כי הוא כביכול מנותק ורוחני, אצלנו הכוהן הגדול היה חייב להיות נשוי, זה תנאי סף להתקבל לתפקיד.
כי היהדות הקדושה נמצאת בחיים עצמם, ובכך שאנחנו מקדשים ומרוממים אותם.
בחג השבועות ציינו את מתן התורה, את הירידה של השמיים לארץ – "וירד ה' על הר סיני". אחרי האירוע הזה מתחילה העבודה שלנו להתרומם ולהתעלות בכוחה של התורה.
היכולת להסתכל על המציאות של החיים ולראות אותם כחלק מתמונה גדולה הרבה יותר, חלק משליחות ומשימה, נותנת הרבה מוטיבציה, חשק ושמחת חיים, ומאפשרת לשאת את הראש ואת העיניים גבוה יותר. לא לעסוק רק בתגובות ספונטניות לגירויים ולאירועים, אלא לבצע בחירות ערכיות של מה ראוי ומה נכון.
זאת שמחה ואושר גדולים לדעת שיש לנו את האוצר והיכולת הזאת.
אז קדימה, בואו נפתח את ספרי הקודש ואת היומנים ונשבץ לעצמנו זמנים ללימוד תורה, בואו נתחיל להרים את הראש!
שבת שלום.
