המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה הגישה לבית המשפט העליון הודעת ערעור על קולת עונשו של מורה לאמנות בבית ספר יסודי, בן 47, שהורשע בביצוע שתי עבירות של מעשה מגונה בנסיבות אינוס בתלמידתו, בת 12 וחצי, בשטח בית הספר בזמן הלימודים ונדון לעונש של שנת מאסר אחת בלבד.
בהודעת הערעור נכתב, כי הנאשם ניצל את כוחו ואת מעמדו לרעה וביצע את העבירות כלפי תלמידה בבית ספר, שהוא מוסד חינוכי האמון על ביטחונם של הלומדים בו. עוד נכתב, כי בשל הקושי החברתי והנפשי הרב לחשוף מעשים מעין אלו, כאשר מעשה מעורר פלצות שכזה נחשף, על בית המשפט להתייצב להגנתה של התלמידה ושל קורבנות נפגעי תקיפה מינית בכלל ולהעביר מסר כפול: הרתעתי – לבל אנשים שהופקדו על השגחתם של קטינים, כדוגמת הנאשם, ינצלו את מעמדם וכוחם לרעה לצורך סיפוק יצריהם השפלים; ולנפגעי תקיפה מינית קטינים – שגופם אינו הפקר ובית המשפט פועל להגן עליהם, במקום שבו מוסדות החינוך נכשלו.
רוצים להישאר מעודכנים?
בהודעת הערעור, שהוגשה באמצעות מנהלת המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה, עו"ד רחל מטר ועו"ד מיכל קליין, נטען, כי הנאשם ביצע את המעשים, תוך שהוא מנצל את מעמדו כמורה, את קרבתו ונגישותו לתלמידתו, את תמימותה, את גילה הצעיר ואת פערי הכוחות הפיזיים, הרגשיים והנפשיים ביניהם, וזאת כדי לספק את יצריו המיניים. הנאשם התעלם מסירובה של המתלוננת, מהבכי ומסערת הנפש שבה הייתה מצויה וביצע בה, בשתי הזדמנויות שונות, עבירות מין בזמן הלימודים בשטח בית הספר. "בהתנהגותו, רמס את נפשה של תלמידתו וחדל ממעשיו רק כאשר נתפס על ידי שרת בית הספר", נכתב בהודעת הערעור.
הנאשם הורשע בבית המשפט המחוזי בחיפה בביצוע שתי עבירות של מעשה מגונה בנסיבות אינוס, שהעונש עליהן הוא 10 שנות מאסר. בהתאם לחוק, עונשו של אדם שהורשע בעבירה זו לא יפחת מ-30 חודשי מאסר, אלא אם כן החליט בית המשפט להקל בעונשו בשל טעמים מיוחדים שיירשמו. הפרקליטות טוענת, כי עונש של 12 חודשי מאסר בפועל בלבד, שהשית בית המשפט המחוזי על נאשם, תוך מתן משקל מופרז עד מאוד לנסיבותיו האישיות, חורג לקולה במידה ניכרת מן העונש המזערי שנקבע לעבירות בהן הורשע, ועל כן יש להחמיר בעונשו של הנאשם באופן משמעותי.
עוד נטען בהודעת הערעור, כי בית המשפט המחוזי שגה כאשר לא התייחס כלל לשיקול הרתעת היחיד וההגנה על שלום הציבור, וגזר על הנאשם עונש אשר אין בו מענה מספיק למסוכנותו יוצאת הדופן, כאשר שפעל ללא כל חשש להיתפס. לצד שיקול הרתעת היחיד, נכון היה אף להתייחס לשיקול הרתעת הרבים, ולגזור על הנאשם עונש מאסר בפועל לתקופה משמעותית ביותר.
