"עיר בלי קהילה גאה היא עיר מתה"

הדבר שתבור להט שואף אליו יותר מכל במסגרת תפקידו כמחזיק תיק הגאווה בעיריית חיפה הוא הכרה של העירייה בזוגות חד מיניים כמשפחה. אלא שהוא נאלץ לראות את ההצעה לסדר שאותה הוא ניסח ביחד עם חברת מועצת העיר נעמה לזימי, ולפיה תנפיק העירייה תעודת משפחה למשפחות “לא קונבנציונליות”, נדחית לישיבת המועצה הבאה וכלל לא בטוח אם היא תצא אל הפועל.

“אני רוצה לראות את חיפה כמו הערים הגדולות והליברליות באירופה”, הוא אומר, “ראש העיר עינת קליש רותם תמיד מדברת על החזון שלה להיות כמו ברצלונה וציריך, אז גם אני שואף לחזון של ברצלונה, מדריד ואמסטרדם ורוצה לראות את חיפה כמרכז של קהילה גאה תוססת. עיר בלי קהילה גאה היא עיר מתה. לצערי הרב, רישום זוגיות לזוגות חד מיניים לא מאושר בחלונות הגבוהים – בכנסת ובממשלה. ובגלל שהבשורה לא יוצאת מהשלטון המרכזי, אני מאמין שאם הרשויות המקומיות ייקחו את המושכות ויראו שהן שואפות להיות ליברליות ושוויוניות ולתת את הזכויות לאנשים שהממשלה לא נותנת להם אותן, אז חיפה יכולה להיות חוד החנית לצד תל אביב. כן, הייתי רוצה לראות את חיפה מגיעה למצב שבו היא לא רק רושמת זוגות גאים אלא גם יוזמת ומובילה את המהלכים האלה. אני מבין את המורכבות ואת זה שיש פה אוכלוסיות חרדיות, דתיות מסורתיות, אבל זה לא בא לפגוע בהן, להיפך – זה בא לתת את הזכויות הבסיסיות לכל אחד. כמו שמגיע לחרדים מגיע גם לנו”.

ולהט ממש לא מתכוון להרים ידיים. במקביל לניסיון לקדם את ההכרה בזוגות חד מיניים בעירייה הוא פועל לקידומה של יוזמה משותפת של ח”כ יוראי להב הרצנו מיש עתיד וחבר מועצת העיר תל אביב איתי פנקס ארד לרישום זוגות חד מיניים כזוגות במאגרי הרשויות המקומיות, וגם נבחר על ידיהם לקדם את היוזמה הזו בזירה החיפאית. גם ההתעלמות שלה זכה מכתבם של להב הרצנו ופנקס ארד מראש העיר, כמו פניות רבות אחרות אליה, לא גורמת לו לוותר.

“בסוף זה יקרה”, הוא אומר בביטחון, “זה ייקח אולי שבוע, אולי חודש ואולי שנה, אבל בסוף זה יקרה. אם יתחיל רישום מינהלי בכל הערים בארץ, לא נוותר על זה בחיפה”.

עד לרגע זה קליש רותם לא הרימה את הכפפה.

“לראש העיר יש דרך פעולה משלה, ואני מכבד את זה. אני מבחינתי עושה הכל כדי לקדם את הקהילה הגאה בעיר. בהרבה מאוד נושאים אני מסכים איתה, והלשכה שלה גם מסייעת לי, אבל לפעמים לא. אני מאמין שבסופו של דבר גם היא רוצה בהצלחתה של הקהילה הגאה בעיר ותומכת בחתירה של הקהילה לשוויון. אני מצפה שכל חברי המועצה וכל מי שרואה בחיפה עיר ליברלית שנמנית עם הערים המתקדמות בעולם יבין שזה דבר בסיסי. כמו שאיסור על טיפולי המרה יקרה, גם רישום זוגות ייצא בסוף אל הפועל. זה רק עניין של זמן”.

לפני חודשיים הודיע ראש העיר תל אביב רון חולדאי כי העירייה החליטה לאפשר רישום זוגיות על בסיס תצהיר, כך שזוגות חד מיניים יוכלו ליהנות מזכויות ומהטבות עירוניות שניתנות לזוגות נשואים. אתה מצפה שקליש רותם ראש תאמץ החלטה דומה?

“הלוואי. אני לא יודע מה היא תעשה וייתכן שבחיפה זה ייקח יותר זמן וזה בסדר, אבל אנחנו נמשיך לראות בזה עניין הכרחי. האם אתאכזב אם היא לא תאמץ החלטה כזו? זה יאכזב אותי קצת, אבל אבין שיש אילוצים מסוימים ואמשיך לנסות”.

תבור להט. "כמו שמגיע לחרדים מגיע גם לנו“ (צילום: אלון הוטר)

סוף עידן התמימות

במקביל לתפקידו בעירייה משמש להט גם מנהל לשכתו של יו”ר מר”צ ח”כ ניצן הורוביץ – תפקיד שהוצע לו לאחר שליווה את הורוביץ בפריימריז לראשות המפלגה מול תמר זנדברג ובהמשך במערכת הבחירות לכנסת. בשל כך הוא אפילו נטש את הלימודים לתואר שני במינהל ציבורי כחלק מתוכנית הצוערים של משרד הפנים. ביחד הם זוקפים לזכותם את העברת הצעת החוק בקריאה הטרומית שאוסר על טיפולי המרה.

“כשהורוביץ הציע לי להצטרף אליו כחלק מהצוות ולהיות העוזר האישי שלו בפריימריז, לא חשבתי פעמיים”, הוא מספר, “זה הדבר שאני הכי אוהב לעשות. להיות בתוך העולם הפוליטי ולנסות להשפיע מלמעלה זה דבר שריתק אותי. לראות בחירות מהמקום שבו אני הייתי – זה פקח את עיני והוציא אותי מתמימותי”.

אבל גם כשהוא משתפשף בפוליטיקה של הגדולים, הוא לא מוותר על הזירה העירוני. אל הפוליטיקה המקומית פרץ להט לקראת הבחירות המוניציפליות בשנת 2018 כשנבחר ליו”ר רשימת מר”צ.

“כבר אז הייתי מעורב בפעילות של המפלגה”, הוא אומר, “הייתי בהנהלה ובוועידת המפלגה, ואז זנדברג עוד היתה יו”ר המפלגה. במערכות הבחירות המקומיות ב־2008 וב־2013 מר”צ לא עברה את אחוז החסימה ונשארה ללא ייצוג במועצת העיר. לקראת הבחירות ב־2018 הם לא רצו להתמודד בגלל הניסיון המר, אבל אמרתי להם שזו תהיה טעות ושצריך שלמר”צ יהיה ייצוג. מר”צ היא סיעה חשובה שהביאה תמיד טוהר מידות ואידאולוגיה למועצת העיר בכל הקשור לסביבה, לקהילה הגאה, לחילוניות ולסוגיות מהותיות נוספות, וחשבתי שזו תהיה טעות שבמועצה לא יהיה נציג שלה. אמרתי להם שאקח את המושכות ושאעשה הכל כדי שמר”צ תיכנס למועצה”.

במהלך הקמפיין בדק להט אפשרויות להתאחד עם סיעות אחרות, ובסופו של דבר הוחלט על איחוד בין מר”צ לסיעת חיפה שווה של הרב דובי חיון וגילה זמיר.

“החזון ההתחלתי שלי היה להריץ רשימה של צעירים”, הוא מספר, “אבל אז הגעתי לחיון בעקבות מעצרו בחשד לעריכת חתונות לזוגות מעוכבי חיתון. הבאתי אותו לזנדברג כאופציה ריאלית, והיא התעקשה לרוץ כמר”צ. אז התברר שחיון התפקד למפלגה, וזנדברג היא זו שעשתה את החיבור הסופי”.

לא פשוט לרדת מתפקיד של יו”ר רשימה למקום השני ברשימה מאוחדת. מי החליט על זה?

“ויתרתי למען הרצון הטוב. באתי ממקום של צניעות כי היה לי חשוב לתת כבוד לחיון שפעל רבות בעיר, וגם הרגשתי שהסיכוי של מר”צ להיכנס למועצה הוא גדול יותר אם חיון יוביל את הרשימה”.

אז הוויתור בא מיוזמתך?

“חיון דרש את זה וגם היה משא ומתן, אבל ויתרתי מהר מאוד כי היה לי חשוב שלמר”צ יהיה חיבור ראוי. הובלתי עם חיון את מטה הבחירות, וחסרו לנו רק 180 קולות כדי שגם אני אכנס למועצה. אם אני הייתי נכנס, ש”ס היתה היום בחוץ”.

בדיעבד, יש תחושת החמצה על כך שוויתרת?

“תראה, לוותר על המקום הראשון זה אף פעם לא פשוט. לי יש את הדרך שלי לעשות דברים, ולחיון יש את הדרך שלו. ברגע שנשארתי מחוץ למועצה הבנתי שהיכולת שלי להשפיע לא תהיה גדולה כמו שלו, על אחת כמה וכמה שהוא התמנה לסגן ראש עיר. מבחינה פוליטית, כל הצעדים שעשינו כדי להיכנס למועצה ולהפיק את הטוב ביותר היו הכי נכונים. לקבל סגן ראש עיר עם מנדט אחד בלבד זה לא מובן מאליו. כשלא נכנסתי למועצה הבנתי שהדרך הטובה ביותר להשפיע היא במה שקרוב ללבי, ולכן ביקשתי מחיון שיבקש מקליש רותם את תיק הגאווה בשבילי למרות שאני לא חבר מועצה. והיא הסכימה. מעבר לכך אין לי מה להגיד”.

כשאתה רואה את ההחלטות במועצה, כמו למשל שהכרמלית לא תפעל בשבתות, אתה אומר לעצמך “אני הייתי פועל אחרת”?

“מה שאני מצטער זה שלא ביקשתי רוטציה במועצה. שוב, זה בא מהמקום הזה שלא הייתי ידוע בחיפה – ולא שעכשיו אני איזה סלב. ההרגשה שלי היתה שאני צריך ללמוד, והיה לי חשוב מאוד שמר”צ תיכנס למועצה כמר”צ ושקולה יישמע בחיפה. אז ויתרתי על המקום הראשון ולא התעקשתי על רוטציה, ועל זה קצת חבל לי כי רואים את ההבדל בין חבר מועצה לבעל תפקיד פוליטי. היכולת של חבר מועצה לחולל שינוי היא גדולה”.

אתה מכוון להתמודד בבחירות המקומיות הבאות כראש סיעת מר”צ?

“יכול להיות. אני חושב על זה. שמע, למדתי שבפוליטיקה המקומית – לא פחות מאשר בפוליטיקה הארצית – כל יום הוא יום חדש. אם היית שואל אותי לפני שנתיים אם היינו הולכים לבחירות הארציות ארבע פעמים, הייתי אומר לך שזה לא הגיוני. בכל מקרה, הכל תלוי היכן תהיה מר”צ בעוד שלוש שנים ומה יהיו ההישגים שלנו במועצה. עם כל התמיכה שאני נותן לחיון, אני חושב שאני מועמד לגיטימי ורלוונטי ושאני עושה עבודה לא רעה בכלל”.

אז שלא נתפלא לראות בפעם הראשונה בחיפה סגן ראש עיר גאה?

“אני שוקל את זה”.

תבור להט ודניאל זכריה. "אני מקווה שיום אחד תהיה לנו אפשרות למסד את הקשר“ (צילום: רועי חרמוני)

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כלבו - חיפה והצפון" באייפון

הצטרפו לקבוצת הוואסטאפ של "כלבו - חיפה והצפון"

תנו לייק לדף הפייסבוק שלנו

נכס לכל עיר

לפני שנה בדיוק עורר להט סערה במסדרונות העירייה בעקבות ראיון ל”כלבו”. היה זה כאשר הקהילה הגאה זעמה על שתיקתה של ראש העיר לנוכח אירועים כמו הדרישה להסיר דגלון גאווה משולחנה של ספרנית בספרייה העירונית בנוה שאנן, מצעד הענווה שארגן יו”ר סיעת הבית היהודי במועצה יואב רמתי כקונטרה למצעד הגאווה, והעיכובים בהעברת התקציב למצעד הגאווה. הוא אף שקל לוותר על תיק הגאווה בשל מה שכינה “התנהלותה ומדיניותה המתמשכות של קליש רותם בנוגע לקהילה הגאה”.

"קליש רותם ואני נפגשנו פעם אחת מאז שמוניתי למחזיק תיק הגאווה", הוא אמר אז, "וגם זה היה בגלל שאיזה תומך שלה דאג ללחוץ שניפגש. עד היום היא לא זימנה אותי ולא דיברה איתי – יש נתק, פשוט נתק. אני שולח הודעות ומנסה להתקשר, אבל היא אף פעם לא מגיבה ולא עונה". הקש ששבר את גב הגמל מבחינתו היה פיצוץ ישיבת המועצה ושתיקתה הרועמת של קליש רותם בכל הקשור לתמיכה בקהילה. "המדיניות שלה היא בגידה באנשים שהצביעו לה", אמר אז להט. דבריו לא התקבלו בשוויון נפש בלשכת ראש העיר, והיא בחרה להדיר אותו ולא להזמינו למפגשים שהיא קיימה עם נציגים מהקהילה. רק אחרי כמה חודשים נרשמה סולחה.

מצעד הגאווה איבד מיוקרתו ביחס לשנים קודמות שבהן ראש העיר הקודם יונה יהב השקיע בו רבות.

“מצד אחד זה באמת קשה, ואני מקווה שהמצעדים הבאים יהיו יותר מרשימים ויותר גדולים. מצד שני אני מבין את הצורך בכך שהמצעד המרכזי של הצפון לא יסתמך רק על תקציב עירוני, שחשוב מאוד שיהיה לנו ספונסרים ושחלק מהתקציב יגיע גם מהמגזר העסקי. המועצה מוגבלת ביכולותיה לתת תקציבים. הקהילה הגאה היא נכס לכל עיר, וקליש רותם אמרה את זה לפני הבחירות. היא נכס לא רק מבחינת הגיוון של האוכלוסייה אלא גם ככוח אנושי במגזר העסקי. לכן אני חושב שהקהילה הגאה בחיפה, כקהילה חזקה, יכולה להרשות להשתמש בקול הפוליטי שלה מול העירייה אבל גם מול חברות וארגונים שונים. זה גם ידבר ליותר אנשים ויהפוך את המצעד ליותר עממי. זה באמת החזון”.

חיפה עדיין צריכה להתקדם מבחינת היחס לקהילה?

“התשובה היא כן. יש הרבה לאן להתקדם, גם מבחינת המשאבים וגם מבחינת מה שהעיר מציעה לקהילה. חשוב שיהיה לא רק מקום כמו בית הקהילות אלא גם בידור, תרבות והזדמנויות בחיי הלילה, שהקהילה תהפוך לחלק מחיי האמנות והבילוי בעיר”.

אתה חושב שהקהילה מודרת מהבחינות האלו?

“חיפה היא לא תל אביב והיא לא אמורה לשאוף להיות תל אביב. יש לה את האופי שלה ואת הקהילות השונות שחיות בה. לא סתם קוראים למרכז הגאה של חיפה בית הקהילות – הוא מציע שירות לקהילה הערבית הגאה, לקהילה הגאה הדתית, לקהילה הגאה החילונית וכמובן לקהילה הטרנסית. חיפה היא בית לאוכלוסיות שלא קיימות בתל אביב, ולכן היא מיוחדת. אבל בהחלט יש צורך ומקום לשיפור בכל הקשור להיצע ולנראות של הקהילה בחיפה”.

אין נראות לקהילה בחיפה?

"יש נראות, אבל תמיד יש לאן לשאוף. הייתי רוצה לראות את בתי הספר מקיימים פעילות גאה כחלק מתוכנית הלימוד הבסיסית, הייתי רוצה לראות את המרפאות ואת בתי החולים מציעים שירות מונגש לא רק להומואים וללסביות אלא גם לטרנסים ולטרנסיות, הייתי רוצה לראות מקום בטוח לנוער גאה ולקהילה הגאה הערבית, הייתי רוצה לראות יותר אירועים וחיי לילה גאים בחיפה, וכן – הייתי רוצה לראות גם מצעדים ואירועים תוססים יותר”.

בעקבות הביקורת שלך ראש העיר הגעתם למצב של נתק. אתה מצטער שאמרת את מה שאמרת עליה?

“נכנסתי בראש העיר באופן אישי – משהו שבדרך כלל לא נהוג לעשות – אבל ביטאתי את הקול של הקהילה. באותו הזמן היה כעס גדול של הקהילה כלפיה, וכנציג ציבור גאה שאמור להביע את הקול של הקהילה הגאה לא יכולתי לשבת בשקט ולהיות אילם. כמחזיק תיק הגאווה ביקשתי לקחת את האחריות הזו על הגב שלי. לראש העיר יש את הדרך שלה, וקטונתי. אבל הייתי נאמן לציבור שאולי לא בחר אותי אבל היה הכי קרוב לבחור אותי, ולא הסכמתי לשתוק. הייתי חייב לעשות את זה כי יש דברים שהם חשובים ובוערים גם לפעילים האקטיביסטים וגם למי שחיים בארון בפחד. אולי התבטאתי באופן קיצוני, אבל בעניין הזה היו מעורבים הרבה רגשות, לא רק שלי אלא של כל חברי הקהילה. לרגע לא הפסקתי לייצג אותם נאמנה”.

מאז השתנו דברים לטובה?

“דווקא מאז הקיפאון ביחסים ואחר כך הסולחה, לשכת ראש העיר דווקא עובדת איתי באופן שוטף, ואני נמצא ביחסים טובים מאוד עם אנשיה. היא מראה רצון טוב, ואפילו הצלחנו להגדיל את התקציב לקהילה ב־30 אחוז למרות הקורונה שגרמה לקיצוץ רוחבי בכל המחלקות”.

וזה מספיק?

“כמובן שהייתי רוצה עוד, אבל יחסית למה שהיה לפני כן זה תקציב יפה. הצלחנו גם לקבל תקציב לאירועי הגאווה למרות שכל אירועי התרבות הופסקו. נוסף על כך, אנחנו כבר בתהליכים של אישורים להקמת מועדון נוער גאה בחיפה, אז בינתיים אני מרגיש שיש היענות יפה מצדה של לשכת ראש העיר, ואני מקווה שזה יימשך כך כי הקול שלנו הוא חשוב ואי אפשר להתעלם ממנו. אמנם לראש העיר יש את הדרך שלה לעשות דברים, אבל אני חושב שהיא רואה בנו חלק משמעותי וחשוב בכל המערך החיפאי”.

תבור להט ודניאל זכריה. "הייתי חייב לעשות את זה"

אוסטרליה, קרית שמונה, חיפה

אל חיפה הגיע להט לאחר מסע דילוגים בין קצוות העולם. כשהיה בן 14 הוא עזב עם הוריו לאוסטרליה, אבל כשהגיע לגיל 18 הוא חוזר כדי להתגייס לצה”ל. חצי משירותו הצבאי הוא העביר כצנחן וחצי כתומך לחימה, לאחר שהתגלו אצלו שברי מאמץ ובעיות פיזיות אחרות. בסיום השירות הוא חזר לאוסטרליה והחל ללמוד לתואר ראשון בחקלאות, אבל שנה לאחר מכן הוא שוב חזר לארץ, והמשיך את לימודיו במכללת תל חי במסגרת עמותת איילים – סוג של כפר סטודנטים. אז הוא גם החל לקחת חלק בפעילות חברתית.

“גרתי בשכונה ג’ בקרית שמונה שהיא שכונה הכי קשה בעיר, ועבדתי הרבה עם קשישים כמתנדב”, הוא מספר, “התאהבתי בעשייה החברתית, בעיקר עם בני הגיל השלישי, והייתי חדור מוטיבציה חברתית. זה גרם לי לרצות מאוד להיות פעיל פוליטי. התחלתי בפעילות פוליטית בקרב הסטודנטים, הקמתי את תא הסטודנטים של מר”צ במכללת תל חי, הייתי פעיל בתא הזה, בתא הגאווה של המכללה ובאחווה הסטודנטיאלית של האגודה, ואז החלטתי ביחד עם חברה לקיים את אירוע הגאווה הראשון בגליל העליון. היה קשה מאוד להפיק אותו, והחלטנו לקיים אירוע בסגנון של יריד כי ידענו שמצעד לא יהיה לנו שם. היו לנו ויכוחים עם דיקנט הסטודנטים, התלמידים הדתיים מחו, אבל התעקשנו לקיים את האירוע בכניסה למכללה, לא ויתרנו, ובסוף הצלחנו. הבאנו דראגיסטים ודראגיסטיות, והקמנו כל מיני פינות ומעגלי שיח. זה היה יריד מרשים ביותר, ואז באו אלינו הרבה אנשים, גם דתיים ובנות מאולפנות, ואמרו שהם לא נחשפו לזה מעולם ושזה השפיע עליהם מאוד ויצר אצלם שינוי לטובה בנקודת המבט שלהם על הקהילה”.

בשנת 2014 עבר להט למושב מרגליות ועבד במשך שנתיים ביקב דלתון. “עבדתי גם במרכז המבקרים וגם בכרמים”, הוא אומר, “ב־4:00 בבוקר אתה קם לעבוד בכרמים – עושה זמירה שזה גיזום של ענפים וזרדים, מדשן – דברים שהם מאוד מדויקים כי יין זה מדע. זה קשה יותר מאשר לגדל עגבניות”.

באפריל 2016 הכיר להט, היום בן 32, את דניאל זכריה, היום בן 35 – רופא שמתמחה ברפואה דחופה שעשה עלייה ממקסיקו. בסוף אותה השנה הם עברו לחיפה.

“הכרנו בטינדר”, מתוודה להט, “הוא גר אז באנגליה ובא לארץ לחופשה כדי לבקר בני משפחה. הייתי במקרה בתל אביב, ונפגשנו באופן ספונטני. הוא בא עם לוק פנסי – חולצת פולו של לאקוסט ומשקפי שמש מפונפנים – ואני הגעתי בגופייה ובכפכפים. בהתחלה חשבתי ‘אוקיי, אני מבזבז את הזמן שלי’, אבל אז הוא שאל אם אני רוצה ללכת לבית קפה. אמרתי לו ‘אולי נלך לקנות בירה ונלך לשבת בחוף הים’. זה מה שעשינו, ופתאום היה ניצוץ והיה נורא נחמד. כשהוא שמע שאני עובד ביקב הוא התלהב שאני עובד במקום יוקרתי כל כך למרות שאני נראה שלוך. אחרי הפגישה הראשונה הוא התחיל להגיע לצפון, האריך את החופשה שלו בארץ, ואחרי חצי שנה שבה הוא היה בא והולך, החלטנו שהוא יעשה עלייה. הוא בדיוק סיים לימודי הנדסה באוקספורד, החליט לחזור לתחום הרפואה וחיפש בית חולים לעבוד בו. באותו הזמן, אחרי שנתיים של עבודה בכרמים, הרגשתי שחסרה לי מאוד העשייה הפוליטית והחברתית, והחלטתי לעשות הסבה מקצועית וללמוד לתואר שני במדיניות ציבורית. התקבלתי לתוכנית ‘צוערים לשלטון המקומי’ של משרד הפנים מטעם עמותת עתידים שפועלת בין השאר באוניברסיטת חיפה. התחלתי ללמוד בחיפה, והוא התגייס ועשה צבא במשך חצי שנה כרופא בבסיסים. כשהוא סיים את השירות הוא התחיל את ההתמחות שלו ברפואה דחופה בקריה הרפואית רמב”ם. כך מצאנו את עצמנו בחיפה והתאהבנו בה. אחרי שגרנו פה שנתיים קנינו בית ברחוב שמשון, במשכנתה”.

היום, למרות שלהט עושה את דרכו מדי יום לכנסת או למשרדי המפלגה בתל אביב וזכריה עובד בבית החולים אסותא באשדוד, הם לא מוותרים על חיפה. “זה לא פשוט”, אומר להט, “אני עובד עם הורוביץ אבל ברור לי שפוליטיקה זה לא לכל החיים, וברור שכאשר דני יסיים את ההתמחות הוא ירצה לחזור לחיפה ולעבוד באחד מבתי החולים בעיר. אנחנו אוהבים מאוד את חיפה. התאהבנו בה מצד אחד בגלל העירוניות שלה ומצד שני בגלל שהיא עיר בתוך יער. למרות הקושי והנסיעות, מרכז חיינו הוא בחיפה”.

זכריה לא מרגיש בנוח עם החשיפה של בן זוגו אבל מבין שלחיים לצד פוליטיקאי יש מחיר. “זה לא משהו שאני רגיל לו”, אומר זכריה, “אבל הקשר עם תבור מאתגר אותי. אני מקפיד לשמור על הפרטיות שלי, ולפעמים זה קשה כי תבור חשוף מבחינה ציבורית. לפעמים זה מתנגש”.

אתם כבר ארבע שנים ביחד, וזה כבר זוגיות רצינית. יש מחשבות על חתונה?

“זה צעד שאולי נעשה, אבל גם ככה אנחנו כבר בסוג של זוגיות ממוסדת עם בית משותף, כלב וחתול”.

להט: “אני דווקא רוצה”.

אז אולי תציע?

להט: “לאט לאט. אני מקווה שנתחתן בקרוב. בישראל זה לא פשוט, אבל אני מקווה שיום אחד תהיה לנו אפשרות למסד את הקשר”.

זכריה: “בשבילי זה פחות משמעותי. אולי בעתיד, אבל קודם כל שהקורונה תיגמר”.

להט: “בסוף זה יקרה”.

חשבתם על הרחבת המשפחה, על ילדים?

להט: “כן. שוב – אני מאוד רוצה”.

זכריה: “אני יותר לוקח את הזמן. אולי בעתיד. לא יודע”.

למרות שלדניאל קשה עם החשיפה התקשורתית, באירועים אתם נראים שלובי ידיים.

להט: “נכון. הוא פשוט לא אוהב את החשיפות ברשתות החברתיות או בתקשורת. ולמה שלא נלך שלובי ידיים? אנחנו רואים בחיפה מקום שוויוני, אז למה שתהיה בעיה עם זה? למה שלא נרגיש בנוח עם זה?”.

את ההורים שלו כבר הכרת?

“בטח. את אמא שלו אני אוהב לפעמים אפילו יותר מאשר אותו. נסענו ביחד למקסיקו, ובהתחלה זה היה מוזר אבל אחרי כמה ימים מתרגלים. זה לא כמו שאתה מגיע לארוחת ערב עם בן זוג שההורים שלו גרים בארץ ואחרי שעתיים חוזרים הביתה. זה היה אינטנסיבי כי למחרת אתה רואה אותם שוב. אז גם אתה רוצה וגם אם לא, למדתי להסתדר איתם והם למדו להסתדר איתי. הם אנשים מקסימים”.

זכריה: “שניהם אהבו מאוד את תבור אבל אמרו שחסרים לו נימוסים. יש לו נימוסים כמו של כל הישראלים”.

להט: “הישראלים הם חצופים, וגם אני קצת. אבל ההורים שלו אוהבים אותי”.

אז נדמה שבאמת חסרה רק הטבעת.

“אני רוצה מאוד אבל הוא פחות. הוא אומר שקודם הוא צריך לסיים את ההתמחות ואז הוא יחשוב על זה. אני לא רוצה ללחוץ עליו כי בשביל להתחתן ולהביא ילדים צריך להיות מוכנים וכל אחד עם הזמן שלו. אני מכבד את זה אז אני נותן לזה את הזמן. החתונה עדיין מוקדמת, אבל בוא נגיד שכשיהיה רישום לזוגות חד מיניים, אנחנו נהיה הראשונים שנצעד כל הדרך על מדרגות העירייה”.

תבור להט ודניאל זכריה. "אנחנו נהיה הראשונים שנצעד כל הדרך על מדרגות העירייה“