דובי שיפמן היה קצת יותר מבוגר ממני. הכרנו כי הסתובבנו פחות או יותר באותם מעגלי חברתיים במשך השנים. הוא ארגן אירועי תרבות ובילוי, אני סיקרתי וצרכתי תרבות ובילוי. בעיקר בילוי. בעיקר בילוי נוזלי עם 40 אחוז אלכוהול.
דובי היה מחלוצי סצנת הופעות הרוק באזור. כבר בשנת 1985 הוא ייסד את הצינוק – מועדון רוק מחתרתי שפעל בהדר. אחר כך הוא הקים את חוות החיות – המקום שהביא לו את רוב פרסומו – ואחרי גלות של כמה שנים בארצות הברית, הוא פתח את בית הקפה דובי'ס ברחוב מסדה ובהמשך את מולן רוז' בעיר התחתית (שהפך עם הזמן לאלף – הפאב הטבעוני הראשון בחיפה).
דובי שיפמן ז"ל (צילום: שי אילן)
במשך שנים הייתי כותב על דובי, שותה אצל דובי, אוכל אצל דובי, צופה בהופעות אצל דובי – סוג של קשר ידידותי סביר ולא מחייב. אף פעם לא היינו ממש חברים, אבל הכרתי אותו מאז ימי הצינוק העליזים ועד למותו הטרגי בנובמבר 2019. הוא אהב בעלי חיים, לדעתי הרבה יותר משהוא אהב בני אדם. הוא פתח כלבייה בשכונת אלרואי בקרית טבעון, הביא לשם עוד ועוד בעלי חיים, כולל ארבע שימפנזות שעם אחת מהן – ג'יני – הוא הסתובב קבוע, ואפילו עשה פרנסה לא רעה מהקשר המיוחד שלו איתה. שם הוא הקים את חוות החיות, שהיתה שילוב של פאב, מקום להופעות ופינת חי, לאו דווקא בסדר הזה.
דובי היה איש רב פעלים – איש עסקים, מוזיקאי, בליין, ליצן. אני זוכר שפעם, במקומון שבו עבדתי, החליטו לעשות כתבה על הרווק והרווקה הכי מבוקשים בעיר. המשימה נפלה על חברי יורם מארק רייך, שבחר בדובי לרווק הכי נחשק בעיר (למי שתוהה, לרווקה הכי נחשקת נבחרה ג'ילי ג'יבלי, הדייגת היפיפייה, שלפי האגדות האורבניות נהגה לשחות בעירום בים ליד הסירה – שמועה שמעולם לא הוכחה אבל גם לא הופרכה). דובי היה נבוך מהבחירה, אפילו קצת התפדח.
הקשר בינינו היה ברובו מקצועי. דובי פותח מקום – אני כותב עליו. דובי מביא הופעות לחוות החיות – אני בא, שותה, אוכל, מבלה וכותב. פעם נפגשנו אצלי בדירה בהדר עליון – דובי, מארק רייך ואני – ודיברנו על סיטקום שאני והרייך נכתוב אותו ודובי וג'יני יככבו בו. סוג של קומדיית מצבים שהכוכבת הראשית שלה היא שימפנזה. בסוף לא יצא מזה כלום כי לכולנו היה מלא דברים אחרים על הראש. מה שכן, דובי וג'ני כיכבו בפרסומת של חברת החשמל ששודרה בערוץ 2 (אז החדש).
מכל הדברים שדובי עשה, הכי אהבתי את חוות החיות. המקום היחיד בעולם שבו הלכת להופעת רוק, ועל הדרך ליטפת עז. הייתי בכמה הופעות נהדרות בחוות החיות, ואפילו שמעתי שם את דובי עצמו מנגן גיטרה ושר. היה לו כישרון שמשום מה הוא הקפיד להסתיר. אבל יותר מכל זכורה לי הופעה של להקת רוקפור בחווה.
דובי שיפמן ז"ל וג'יני
רוצים להישאר מעודכנים?
כמה מילים על רוקפור. חבריה הקימו את הלהקה כשהיו בני 19, בסוף שנות ה-80. בשנת 1991 הם הוציאו אלבום בכורה חלש למדי בשם "רשת פרפרים" של שירי שנות ה-60, אבל ברוח המבאסת של תחילת אותו עשור. הם כנראה הבינו שהם נשמעים כמו חנונים, כי האלבום השני שלהם – "האיש שראה הכל" – כבר היה רוק פגז עם כיוון פסיכדלי משובח. לאחר מכן הם שחררו עוד כמה אלבומים, בעיקר באנגלית, כל אחד טוב יותר מקודמו.
אז סיפרתי לכם על דובי, סיפרתי על רוקפור, ועכשיו נחבר ביניהם. סוף שנות ה-90, אני בתקופה בעייתית בחיי. מנהל שתי קריירות בו זמנית, עיתונאי ועורך דין, שותה בלילות, הזוגיות על הפנים והחיים בזבל. רק המוזיקה מחזיקה אותי שפוי. יותר מכל אני מת על רוק פסיכדלי. ואז, לקוח שלי בשם אריק מושקוביץ מספר לי שרוקפור מופיעים בחוות החיות. הוא כבר היה לפני כן ב-50 הופעות שלהם ומתרגש להגיע להופעה ה-51. לי זו היתה הפעם ראשונה.
דובי שיפמן ז"ל (צילום: רן פרץ, מתוך דף הפייסבוק לזכרו של דובי)
בפרסומים נכתב שההופעה תתחיל בשעה 20.00. כמו ילד טוב מהכרמל התייצבתי בחוות החיות ב-19:45. לא היתה במקום נפש חיה חוץ משתי עזים ושימפנזה. אפילו דובי עוד לא הגיע, שלא לדבר על הרוקפורים. קפצתי לסופר הקרוב, הצטיידתי בכמה בירות והתחלתי לעבוד על השתייה. ב-21:00 הגיעו ראשוני העובדים לחווה, אז נכנסתי אחריהם, התיישבתי על הבר, שתיתי בירות והקפצתי טקילות.
ב-22:59 הגיע מושקוביץ, כולו חיוכים, וצרח: "הגעתי, אפשר להתחיל". מסתבר ש-20:00 בשפה הקרית טבעונית זה 23:00 בשעון הכרמל. דקה לאחר מכן רוקפור עלו לבמה ודפקו ארטילריה של רוק בום לפרצוף. הם התחילו עם "חור בלבנה", ואני נקרעתי. הם עברו ל'היה היה", ואני הפסקתי להקפיץ טקילות וחטפתי את הבקבוק כדי לשתות ישר ממנו. הם המשיכו עם קטעים באנגלית, ואני הייתי בטירוף שרק שילוב של אלכוהול ורוקנרול יכול להביא אותך לשם.
הייתי בהמון הופעות בחיי. זו של רוקפור אצל דובי בחוות החיות היתה הטובה מכולן. בסוף הערב הייתי שיכור ברמה של עילפון. ידעתי שאם שותים לא נוהגים, אז נתתי לדובי את המפתחות של האוטו, הדלקתי ג'וינט וחזרתי הביתה עם המפתחות הרזרביים. ואת ההופעה הזו לא אשכח לעולם.
דובי שיפמן ז"ל וג'יני
תגובות