בכל שבת, בעת ריצת בוקר לאורך טיילת חוף הים, כשאני חולף על פני המכון לחקר הימים והאגמים וממשיך צפונה, אני מביט בסוללת העפר האדירה שניצבת סמוך למכון ועל שביל העפר הרחב, הלא סלול, שמתחיל גם הוא באותה נקודה ונמתח צפונה לאורך הכביש המצולק. אני אוהב להביט באתר החפירות הזה, בנקודות יציקת הבטון שלאורך המסלול, בעיקוליו של השביל שעוד מעט יהיה מכוסה באספלט וישמש את ההולכים, את הרצים ואת הרוכבים. אני אוהב לעקוב בכל שבוע אחרי קצב התקדמות המלאכה — כיצד השוליים הולכים ומתרחבים לקראת הפיכתם לאזור חניה, כיצד השביל הולך ומתארך, הולך ומתרחב, כיצד החוף העזוב, הפראי, היכן שצעירים הקימו בו חושות מאולתרות ובילו בו ימים ולילות עם כמות אינסופית של ואלכוהול ועם מוזיקה מחרישת אוזניים, הופך אט אט נגיש יותר, נקי יותר ומסביר פנים.
כבר לפני כמה חודשים הוצבו בחוף שלטי ענק שבישרו למטיילים הרבים על התכנון העתידי. השילוט הוצב, והביצוע החל כמעט מיד. תחילה התמקדה העירייה בהחלפת צנרת תת קרקעית מתפרקת בחדשה, ואחר כך יצאו לדרכן עבודות הסלילה. הן נמשכות בקצב מואץ בכל יום. הזמן דוחק.
עד אוקטובר זה ייגמר.
במקביל, מתחת לחלון סלוני ברחוב דרך הים, מבצעת העירייה כבר חודשים ארוכים מלאכת חפירה וכיסוי, כיסוי וחפירה, פתיחה וסגירה וסגירה ופתיחה – של מדרכות, של הכביש, של חניות ושל צינורות מים. גם כאן בישרו שלטי ענק כבר לפני חודשים על עבודות לחידוש הרחוב רווי הבורות והסדקים, והמלאכה נמשכת ביתר שאת.
למצוא חניה ליד הבית זה כמעט בגדר נס, וגם אז סביר להניח שבשעת בוקר מוקדמת ידפוק על דלת הבית אחד מהפועלים, ישאל אם המכונית היא שלך ויבקש בנימוס להזיז כי זה מפריע לעבודות. גם הליכה בבטחה ברחוב החפור היא מלאכה לא פשוטה בעליל. ואני כבר לא מדבר על עוצמות הדציבלים מחרישי האוזניים המלווים את פס הקול של חיינו כבר חודשים ארוכים. רק השבוע הניחו סוף סוף הפועלים את אבני השפה בשולי המדרכה, ואחר כך ריצפו את המדרכה ותחמו אותה קטעים קטעים לפני שמילאו באספלט את המרווחים שבין המרצפות. גם כאן נמשכות העבודות ללא לאות משעת בוקר מוקדמת ועד לאחר שקיעה.
אבל זה בסדר. עד אוקטובר זה ייגמר.
רוצים להישאר מעודכנים?
ובמרכז הכרמל? גם שם עבודות השיקום וחידוש פני האזור נמצאות בעיצומן. השלטים המבשרים “מחדשים לכם את מרכז הכרמל” הוצבו כבר לפני כשנה ובישרו על המהפכה המתרחשת. השלטים עודם שם וגם השינוי כבר ניכר היטב בשטח, אבל עוד ארוכה הדרך. גם כעת צירים נחסמים, כלי רכב כבדים נוסעים ועוצרים וחופרים ומכסים, מעברי חציה נמחקים ושוב מצוירים, דרכים נחסמות ועסקים נסגרים, ובאופן כללי הבלגן חוגג. התוכניות למרכז הכרמל הן מרשימות: מדרכות מרוצפות רחבות ידיים מחליפות מדרכות אספלט צרות וסדוקות, ורחבה מרוצפת ונעימה למראה ולטיול הוקמה באזור היציאה מתחנת הכרמלית מול גן האם. אפילו ספסלי ישיבה מבטון הוצבו בה. גם אזור תחנת הדלק מול האודיטוריום עבר שיפוץ וחידוש, וכעת היציאה מן התחנה אל הכביש היא רחבה ונוחה ובטוחה יותר. וגם הכרמלית עצמה, כידוע, עוברת חידוש ושיפוץ בעקבות השריפה הגדולה שהיתה בה. מתברר שגם מתחת לאדמה העבודות נמשכות.
אבל עד אוקטובר גם זה ייגמר.
כמה טוב זה דמוקרטיה, אני מהרהר לעצמי. כמה טוב זה שנזכרים בתושב בדיוק – אבל בדיוק – בזמן שמבקשים ממנו להיזכר גם בך. אני דורך על החול הלח במדרכה, יורד אל האספלט החרוש והסדוק ומברך: לחיי הבחירות שבדרך!
הכותב הוא עיתונאי חיפאי, מרצה, מבקר, סופר ומטייל
