השבוע פורסם כי מבין 14 הערים הגדולות בישראל ממוקמת חיפה במקום העשירי במדד איכות החיים בסקר של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. הסקר בחן היבטים שונים ובהם תעסוקה ואבטלה, רמת חינוך, ביטחון אישי, צפיפות אוכלוסין, שיעור תמותת תינוקות ומידת שביעות רצון התושבים. טוב שלא בדקו מה אוכלים לארוחת הבוקר.
מהי איכות חיים? איך מודדים אותה בכלל? איזה טעם יש למדידה? בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה יושבים מתמטיקאים, מתכנתים ודמוגרפים. הם עושים את מה שהם יודעים לעשות – שואלים שאלות, אוספים תשובות ומסכמים מספרים. עיר שבה שיעור האבטלה הוא נמוך והשכר הממוצע הוא גבוה תדורג בראש הרשימה בסעיף ביטחון תעסוקתי; עיר שבה שיעור בעלי תעודת הבגרות הוא גבוה תדורג בראש הרשימה בסעיף חינוך; ועיר שצפיפות האוכלוסין בה היא נמוכה תדורג בתחתית רשימת הערים הצפופות, וכך הלאה.
אבל איכות חיים איננה סכום של פעולה חשבונית ולא תוצאה של מכפלת ערכים. היא איננה מתמטיקה. איכות חיים לא נמדדת בכמה כסף מרוויחה משפחה ובאיזו מכונית היא נוסעת, ולא בכמה יחידות לימוד עושים הילדים לבגרות או כמה תלמידים יש בכיתה, ואפילו לא בשאלה מהו שיעור תמותת התינוקות או תוחלת החיים הממוצעת.
לאיכות חיים – ולחיים בכלל – אין כל קשר למשתנים כמותיים. אי אפשר למדוד איכות חיים. חיים אינם עניין כמותי כלל אלא איכותי גרידא. החיים אינם “כמה יש לי?” אלא “מהם ערכי?”. אדם בוחר במקום מגורים (אם הוא בוחר במקום מגורים. עבור רובנו, מקום המגורים נקבע עם לידתנו לפי החלטות של הורינו. רוב התושבים בעולם וגם בארץ נולדים, חיים ומתים באותו היישוב) לא רק לפי מה שהיישוב יכול לתת לו ברמה החומרית-כלכלית, אלא גם ולעתים בעיקר לפי נסיבות חיים שונות ומגוונות ולפי גורם משמעותי נוסף בחיינו – הרגש.
רוצים להישאר מעודכנים?
צעירים וצעירות ילידי חיפה רבים מאוד, רבים מדי, נטשו ועדיין נוטשים את מכורתם ויוצאים אל העיר הגדולה. בראשם אין חלומות שהם מקווים להגשימם. את חלקם הם מגשימים אבל רובם נותרים בגדר של חלום. מבחינה רציונלית הם יודעים שבתל אביב ובערים הסמוכות לה סיכוייהם האמפיריים, הסטטיסטיים, להגשים את חלומותיהם להצלחה, להכרה, לפרסום ולהכנסה יפה הם גבוהים לאין ערוך מאשר לו נשארו בצפון.
הגירה היא דבר נפלא מפני שהיא מאפשרת לכל אדם לפתוח דף חלק, להתחיל את חייו מחדש במקום אחר, אולי טוב יותר. אבל המהגר נותר עד יומו האחרון מהגר. גם אם הוא שולט בשפת המקום שליטה מלאה וחי את תרבותו ואת אורחותיו, לעולם הוא יישאר זר, לעולם הוא יצטייר בעיני המקומיים כלא באמת שייך. הצעירים החיפאים שגודשים את תל אביב אולי מתגוררים בה וחיים בה, אך לעולם יישארו חיפאים.
כי בית הוא לא המקום שבו אדם גר. בית הוא המקום שבו נמצא לבו. גם אם בביתו החדש החיים הם טובים יותר. גם אם בביתו החדש חייו הם “איכותיים" יותר.
אף שחיפה כלל וכלל איננה עיר שרע או שקשה במיוחד לחיות בה, ואף שהיא מספקת הרבה מאוד הזדמנויות לרבים מתושביה, מבחנה של חיפה הוא לא בעמידתה הסטטיסטית בקריטריונים אלה ואחרים של “איכות חיים”. איכותה אינה נמדדת כלל באמצעים סטטיסטיים.
חיפה היא עיר של תרבויות מגוונות שחיות במשותף ובשלום; של נופים ייחודיים, מראות, זכרונות, קולות וחוויות. חיפה היא עיר שאוצרת בין בתיה ורחובותיה היסטוריה ומסורת, סיפורי כיבושים ומלחמות, הקמה וחורבן, חדש וישן. זו עיר של יופי ושל אופי, של שלווה ושל אהבה.
אבל את זה הלמ”ס לא יודעת למדוד בסקר.
הכותב הוא עיתונאי, מרצה, מבקר, סופר ומטייל
