לאחר מאבק ממושך ונחוש של יותר מעשור שניהלו קבוצות רבות ומעוררות השראה של סטודנטים וכמה אנשי סגל בעלי מודעות, בתקדים משמעותי הודיעה אוניברסיטת חיפה שהיא תהיה האוניברסיטה הראשונה בארץ שתפסיק את ההעסקה הקבלנית ותקלוט ישירות את עובדות ועובדי הניקיון שלה כחברי סגל. כ־80 עובדים ועובדות ייקלטו ישירות כעובדי האוניברסיטה במסגרת ההסכם.
העסקת עובדי קבלן היא עודנה אחת מהרעות החולות ביותר שלנו כחברה. היא דיכוי, ניצול והשפלה, ולא בכדי מכנים את שיטת ההעסקה הזו “עבדות מודרנית”. לעובד קבלן אין יציבות תעסוקתית, אין ותק ממשי, אין ודאות בדבר יכולתו לממש את הזכויות שלו, אין שכר הוגן, והאופק הכלכלי שלו רעוע ואינו מאפשר קיום בכבוד. הדבר הגרוע ביותר הוא שמדובר בשיטת העסקה שנעשית נפוצה יותר ויותר, ואט אט נוגסת בכל חלקה טובה ובטוחה – החל ממורי קבלן ועד לעובדי הייטק המועסקים בשיטה זו.
במקרה של המנקות זה אף חמור יותר מכיוון שרוב המועסקות בתחום אינן דוברות עברית היטב והן מגיעות משכבות מוחלשות — דברים שמאפשרים להתעמר בהן, לגנוב את שכרן ותופעות קשות נוספות. בעבר היו אוניברסיטאות שאף אפשרו העסקה בתנאים של מכרזי הפסד — מכרזים שברור מראש שהזוכים בהם לא יוכלו לשלם שכר מינימום. גם תופעות של העסקת נוער לא חסרו.
כיום, גם בשל חקיקה שמגינה על העובדים, גם בשל מעורבות של פעילים ופעילות בתחום, וגם בשל השינויים בדרישות של ההנהלות המוסדות לגבי המכרזים שמפורסמים, העסקת קבלנית היא כבר לא עסק משתלם כמו בעבר. עם זאת יש עדיין כמה דברים שמפריעים למי שצריכים לעשות את הדבר הנכון להשלים את המהלך לעבר העסקה הוגנת. אלמנטים אלה כוללים צבירת ותק, תקן (בחלק מהמקרים), אחריות וכפיפות מינהלתית, זכויות נלוות ועוד. מלבד אלה אין סיבה שלא להעסיק ישירות, ואכן כמה מוסדות התקדמו לעבר הצעד המוסרי הזה, אך לא מספיק.
רוצים להישאר מעודכנים?
נשיא האוניברסיטה פרופ’ רון רובין אמר על ההחלטה של המוסד: “אחת מהמטרות החשובות של אוניברסיטת חיפה היא להכניס קבוצות חדשות אל תוך מעמד הביניים הישראלי. הרגשנו שזה לא יכול להיות נכון רק לגבי הסטודנטים שלנו ואנחנו חייבים להעביר את המסר החברתי החשוב הזה גם לגבי העובדים שלנו”. אכן, האחריות החברתית למעמדם הכלכלי של עובדי המוסד היא ראשונה במעלה. אי אפשר ללמד על נאורות ועל צדק ללא יישום של ערכים אלה הלכה למעשה. אי אפשר לתאר מציאות כלכלית כמעוותת כאשר בפועל אנו מקדמים מציאות כזו ללא התייחסות לתנאי העסקתם של מי שנמצאים סביבנו ושמתקיימים כשקופים יום יום. זהו צעד שמקדם את האקדמיה לעבר יישום של צמצום פערים כתפישה חברתית.
ומה הלאה? לאחר המילים החמות לאוניברסיטת חיפה אני פונה פה שוב לעיריית חיפה שכבר שנים מתחמקת מהצעד הזה בתוך ביתה שלה, ומפצירה בה לעבור להעסיק עוד השנה ישירות את עובדי הניקיון ברשות. וארחיב את הקריאה גם לטכניון ולשאר מוסדות הלימוד בעיר: עברו להעסקה ישירה, סיימו את ההעסקה הקבלנית, מקומה בפח הזבל של ההיסטוריה, וההיסטוריה לא תחכה. אז התייצבו בצד הנכון שלה.
הכותבת היא פעילה פוליטית ואקטיביסטית חברתית
