ביום שישי שעבר התקיימה משמרת מחאה בעיר התחתית בחיפה נגד הרג המפגינים ברצועת עזה על ידי הצבא הישראלי. המשמרת תוכננה מראש, ועל פי חוק היא לא היתה טעונה שום רישיון מהמשטרה. עם זאת, המשטרה הגיעה בכוחות מתוגברים אל מקום המשמרת, וזאת אחרי שערב לפני כן הגיעו שוטרים לבתיהם של כמה פעילים ולקחו אותם לשיחות אזהרה שבהן הופצר בהם לא להשתתף בהפגנה “לא חוקית”. הנוכחות המשטרתית במקום המשמרת נועדה למנוע את קיומה, והתנהלותה האלימה של המשטרה שיקפה זאת גם ביחס כלפי משתתפי ההפגנה שאותם איגפו השוטרים מכל צד ומנעו כניסה למתחם הצר שאותו הם יצרו ויציאה ממנו, וגם באופן שבו בוצעו המעצרים שעד כה לא ניתן להצביע על שום מקרה שבו העצור התנגד להם, ובחלקם אף קיים תיעוד שבו מבהיר העצור כי הוא לא מתנגד. אף על פי כן, כל המעצרים כללו אלימות קשה ושימוש מופרז בכוח כלפי העצורים, וזאת בנוסף לאלימות שספג מנכ”ל מרכז מוסאוא ג’עפר פרח ואשר סוקרה בהרחבה בימים האחרונים.
עד כאן מדובר בתיאור שגרתי של התנהלות המשטרה בהפגנות ובאירועי מחאה של האזרחים הפלסטינים בישראל. אלא שהפעם נמשכה האלימות הקשה גם בין כותלי תחנת המשטרה. השוטרים גילו יחס עוין ואלים כלפי העצורים, תוך ששוטרים אחדים מסננים לעברם כי זוהי “מדינה יהודית”. באחד מהמקרים כונה אחד מהעצורים “מחבל” על ידי שוטר שדיבר בטלפון, וידוע גם על מקרה שבו שוטר אחר ירק לעבר כמה מהעצורים.
היחס העוין האמור, שנבע מהתנגדותם הפוליטית-אידיאולוגית של השוטרים למסר שאותו ביקשו משתתפי המשמרת להעביר, אף תורגם למעשים: עצור אחד שהתלונן על האגרסיביות של המשטרה נענה בכמה הצלפות ברגלו באמצעות חבילה של אזיקוני פלסטיק; עצור אחר שהתלונן על הידוק היתר של האזיקונים שבאמצעותם הוא נאזק נענה באיזוק הדוק עוד יותר באופן שמנע את זרימת הדם לידיו; ועצור נוסף נהדף, ראשו נחבט בקיר והוא נפל לרצפה. כל זאת ללא כל יכולת מצד העצורים, שישבו על רצפת תחנת המשטרה במשך שעות כשהם אזוקים באזיקונים מפלסטיק, להפעיל אלימות שיש בה להצדיק הפעלת כוח שכזו.
שלושה מעצורי משמרת המחאה נפגעו גם בתאונת דרכים אשר בה היתה מעורבת הניידת שבה הם נלקחו, וזאת כתוצאה מאופן הנהיגה הרשלני, לגרסתם, של השוטר. למרות זאת, עצורים אלה נלקחו לתחנת המשטרה והמתינו שם במשך שעות עד שהופנו לקבלת טיפול רפואי בבית החולים. אחד מהעצורים הללו אף הותקף על ידי שוטר לאחר שטען בפניו כי אינו יכול לעמוד על רגליו.
רוצים להישאר מעודכנים?
השוטרים לא הסתפקו באיומים, בגידופים ובתקיפה הן במהלך משמרת המחאה והן במהלך השהות בתחנה שנמשכה עד לשעות הבוקר, אלא אף בבית החולים. שבעה מבין העצורים נלקחו לאחר שהות ממושכת בתחנת המשטרה לקבלת טיפול רפואי, ובהם פרח. עצורים אחרים שביקשו לראות רופא בשל פציעתם סורבו. במהלך הביקור בבית החולים – וזה התעורר בעיקר במקרה של פרח – איימו השוטרים על אנשי הצוות הרפואי ואף חייבו אותם, בניגוד לחוות דעתם המקצועית, להורות על שחרורו, על אף שלתפישתם היה ראוי להשאירו בהשגחה עד לצאת החג.
זוהי רק תמונה חלקית ובלתי ממצה של התנהלותה האלימה והאגרסיבית של המשטרה במקרה זה. האלימות שהופנתה כלפי העצורים בתחנת המשטרה, היחס העוין והנקמנות שאפיינה את האינטראקציה בין השוטרים לעצורים מתווספים לדיכוי האלים וחסר הפשרות של משמרת המחאה שתכליתה היתה להביע מחאה על אירועי ההרג ברצועת עזה. הנוכחות של המוחים הפלסטינים נתפשה על ידי השוטרים כאלימות שמצדיקה הפעלת כוח, וזאת ללא שום הפרת סדר מצד הנוכחים. זאת בניגוד למפגן הכוח בהפגנת הימין שהתקיימה כעבור יומיים במושבה הגרמנית, ושבמהלכה התקיפו חלק מהפעילים עובדי בית קפה ערבים בזמן שהמשטרה עומדת מן הצד, מביטה במתרחש ונמנעת מביצוע מעצרים.
מהשוואת האירועים הללו אנו יכולים רק להסיק כי חופש ההפגנה והמחאה בישראל נמדד אך ורק לפי מבחן התוכן, כך שהמשטרה זנחה את מחויבותה לפעול על פי הוראות החוק אשר מסדירות את התחום, ונטלה לעצמה תפקיד של צנזור הפגנות ראשי. וכשהמסר של המחאה חורג מהקונצנזוס של הרוב הפוליטי חותרת המשטרה להשתקתו.
* הכותב הוא חבר המחלקה לזכויות אזרחיות ופוליטיות בעדאלה – המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל
