עזבתי את חיפה לתל אביב בשנת 1990 ושכרתי דירה במקום שהיה זול יחסית – ברחוב מלצ’ט, כמה בתים מרחוב שנקין. זו היתה שכונה ותיקה שהתחילה להיות פופולרית בקרב צעירים בדיוק באותה התקופה בזכות כמה חנויות שנפתחו בשנקין בין בתי המסחר הוותיקים והמכולות הישנות. פלסטיק פלוס (חנות מעצבים ששיווקה חפצים לא שגרתיים), האוזן השלישית, קפה תמר וקפה כזה – וזהו פחות או יותר. לא רחוק משם נפתח המדבר – הבר שבו התרכזה הברנז’ה של אותם הימים. תוך זמן די קצר הפך הרחוב הזה מרצועה של בעלי מלאכה זעירה וחנויות סדקית למרכז הפעלתני של האמנות, המוזיקה, הקולנוע, התקשורת וכל מה שמושך צעירים לעיר הגדולה כמגנט. כל מה שאורבני.
צעירים הגיעו לשם מכל הארץ כדי לעבוד בתור שוטפי כלים וסו שפים בברים ובבתי קפה, לישון ביום ולהיות ערים בלילה, לנגן בלהקות ולהופיע במועדונים, ללמוד באוניברסיטה ולבשל על גזיות. לא התגעגעתי לחיפה (חוץ מאשר לעיר השנייה, המועדון המיתולוגי, וגם זה דעך עם הזמן) כי כל החברים שלי מחיפה היו איתי שם, ביחד עם עוד הרבה אנשים חדשים ומרתקים. היו שם מסיבות צהריים בימי שישי ושווקי קח תן חצי ספונטניים והופעות מיתולוגיות בפינגווין, בקולנוע דן וברוקסן ולילות הזויים באלנבי 56 שהמשיכו לבקרים עם עיניים טרוטות בכרם התימנים.
כמה דברים לא היו שם. לא היו אקסלרטורים. לא היו האבים או חממות. לא היו האקאטונים. אף אחד לא שקד שם על כינון של אקו סיסטם. המילים הללו, שעל אחדים מהלכות קסמים, נדמות בפי כחצץ, אפילו ברמה הלשונית. דברים שנשמעים כל כך זרים, כל כך מנוגדים לאינטואיציה ולרוח, לא יכולים להיות תקומתה של עיר. “שמע, ידידי, בוא לחיפה, יש לנו פה אקסלרטור מדהים”. נסו למכור את זה לצעיר כסיבה לעבור לעיר. אני לא מתכוון ללעוג, אבל מישהו חייב להניף שלט אל מול מולך הפסאודו הייטק הזה. נדמה כאילו אחזה בעיר קדחת עסקי פירמידה, ואיזה בית מדרש זדוני של קואצ’רים מהגיהינום השתלט על מחשבותיהם של מי שאמורים למשוך לעיר אוכלוסייה צעירה ופעילות כלכלית.
רוצים להישאר מעודכנים?
כמה צעירים נוסעים לבקר ביעדים תיירותיים שמה שבולט בהם הוא ההאבים של היזמות שקיימים בהם? ברלין ואמסטרדם משגשגות בזכות מרכזי הביוטכנולוגיה שלהן? זה מה שהופך אותן לאטרקציות? המונח יזמות הפך לתחליף למילים עשייה, יצירה והוויה.
התבשרנו השבוע על כך שהחברה הכלכלית לחיפה תקים מנהלת חדשנות לתמיכה ביזמות מקומית ותשקיע 25 מיליון שקל בקידום יזמות טכנולוגית בחיפה. להודעה התלוו כל מונחי הקליק – “בריאות דיגיטלית”, “עיר חכמה”, “טכנולוגיות ימיות” וכמובן “חממות” ו”אקסלרטורים”. אילו היו מושקעים 25 מיליון השקלים האלה בתשתיות ובפעילות תרבותית באזור מסדה ובשוק תלפיות, חיפה היתה יוצאת נשכרת פי 1,000. מאות הצעירים שמשלמים מחירי עתק על שכירות בתל אביב היו שוקלים להעתיק לכאן את מקומם, ואולי בעקבותיהם אפילו כמה חברות סטרט אפ היו מחליטות שהעיר התחתית עדיפה על האטרקציות של גוש דן. לא ישועה גדולה, אבל לא נגרש אותם.
