זה לא כל כך נעים לראות בית קפה סגור, והקפה השכונתי שלי – מילאהוס – בשדרות בת גלים היה סגור השבוע לשיפוצים.
כולה כוס קפה, ואני לא אנינת טעם במיוחד. ואם הקפה מהקומקום הביתי שלי הוא טעים ועולה הרבה פחות. אז למה היעדר בית הקפה צבט לי בנוף ובלב? כי עסק מוצלח, כזה שנראה טוב ומעורר תחושה טובה, שווה הרבה יותר מסכום חלקיו.
כשעברנו לבת גלים מתל אביב היה חסר לי בית קפה בשכונה. לא קיוסק בים, גם לא מסעדה גרנדיוזית, אלא מקום שאפשר לבוא אליו לבד ולא להרגיש בודד, לעתים עם המחשב הנייד, לפגישת עבודה או סתם לנשנש משהו מעניין.
אם אני גרה בעיר אבל בשביל בית קפה נחמד עלי לקחת אוטובוס חצי שעה לכל כיוון או לחפש מקום חניה וגם לשלם עליו, בית הקפה מאבד את יתרון הביתיות, הנוחות והספונטניות שבגישה אליו.
עם הקמתו של מילאהוס התעוררו לתחייה, כמו היפהפייה הנרדמת, שדרות בת גלים מול מבנה הקזינו. עוברים ושבים החלו לפקוד את השדרה המוריקה וליהנות מהבריזה שנושבת מהים. כאמא לתינוקת בת חצי שנה הפך בית הקפה השכונתי למקום מפלט ומפגש עם אמהות טרוטות עיניים אחרות, וכאשר נדם בית הקפה לרגל שיפוצים גם האנשים נשארו בבתים.
מרקם עירוני שוקק חיים הוא לא רק נחמד למראה אלא גם בטיחותי יותר. אף סיור משטרתי לא יפקח על הביטחון האישי ברחוב כמו העיניים הרבות של עוברי אורח, לקוחות ועובדים.
היעדר עסקים קטנים בשכונות ובגינות הציבוריות בחיפה מצמצם את זמן השהייה שלנו מחוץ לבית. לו יכולנו לשתות כוס אספרסו אגב טיול לגן שעשועים הקרוב עם הילד, ליהנות מכוס יין או גלידה בפינות החמד שחיפה התברכה בהן – פארק הכט או טיילת לואי לדוגמה – סביר להניח שהיינו נשארים שם יותר.
עיריית חיפה הבינה זאת, אם כי באיחור רב, ולפני שנה פורסם כי העירייה, באמצעות החברה הכלכלית, מקדמת הקמה של בתי קפה מעוצבים, ואף הקצתה לכך חצי מיליון שקל. אך כותרות לחוד ומציאות לחוד, ובחיים עצמם לא הוקם ולו בית קפה אחד.
רוצים להישאר מעודכנים?
העסקים בחיפה הם דוגמה לכך שמדיניות העירייה מלמעלה משפיעה על השוק הפרטי – בעיר התחתית מסעדות ובתי קפה משלמים ארנונה של 127 שקל למ"ר (עד לשטח של 40 מ”ר), ובזכות זה אנחנו רואים פריחה ועלייה במספר העסקים בתחום, וכתוצאה מכך עלייה בגביית הארנונה מכיוון שיש יותר עסקים.
בכרמל משלמים בתי עסק מאותו הסוג ארנונה רצחנית של כמעט פי שלושה – 329 שקל למ”ר – והתוצאות בהתאם. הארנונה הגבוהה ברוב אזורי המסחר בחיפה מתווספת לכך שבאופן כללי קשה מאוד לקיים עסקים בתחום ההסעדה בארץ, וחצי מהמקומות בתחום נסגרים תוך שנתיים.
בכל זאת יזמים מקימים כל הזמן, בזיעת אפם, מקומות יפים, מרגשים, חדשים ומשמחים. להבדיל מחנויות של רשתות בקניונים, עסקים שכונתיים נמצאים לרוב בידיים של יזמים קטנים שמעניקים פרנסה לתושבים ואופי לרחובות.
עסקים מיוחדים שפזורים ברחבי העיר מזמינים אותנו במחיר הקפה לקחת חלק בחלום של היזם ולהשתתף בסיפור המקומי. אז אם אתם פטריוטים חיפאים, העדיפו עסקים קטנים וצאו לשתות משהו מחוץ לבית.
הכותבת היא מועמדת במקום השני ברשימת הירוקים למועצת העיר
