עיוות אחד באופן שבו פועל השלטון המקומי הוא העובדה שחברי מועצות הרשויות המקומיות כולן הם למעשה מתנדבים ולא שכירים בשירות הציבור שבחר בהם. זה חוסך אולי כמה מאות מיליוני שקלים בשנה לאוצר המדינה, אבל מנגד עולה לו ביוקר בכך שעבודתו של הדרג הפוליטי, החשובה עד מאוד בניהול המנגנון העירוני, לא תמיד נעשית ברצינות הראויה.
יש לכך השלכות על הליכים עירוניים פשוטים לכאורה שנגררים לסחבת, כמו אישורים שנדרשות לתת ועדות משנה שונות שלחבריהן אין זמן להתכנס כי הם עסוקים בענייני פרנסה ובעמל יומם. כך הופכת תוספת של מרפסת בביתו של פלוני אלמוני לסאגה שדורשת מהקוסמוס היערכות כוכבים מיוחדת שתשפיע על מצב הרוח ועל מצב הגינה של חברי המועצה, כך שיהיה קוורום שיאפשר הכרעה בתאריך יעוד.
הלוא גם נבחרי ציבור שמקבלים שכר לא תמיד טורחים לעשות את עבודתם (ראו כנסת ישראל) אז מה לנו כי נלין על כך שאין בנמצא פרוטוקולים שניתן לעיין בהם של ועדות חובה כמו הוועדה למאבק בנגע הסמים או הוועדה לקידום מעמד הילד, שלא לדבר על ועדות רשות כמו ועדת הרווחה, ועדת הספורט והוועדה לצעירים ולנוער, ועל עוד גופים טובים וחשובים על הנייר שספק אם התכנסו ולו פעם אחת במהלך כל הקדנציה.
אפשר לגלות אמפטיה לקושי של חברי המועצה הנכבדים לעשות את עבודתם בהיעדר שכר ובתנאים של לחץ וחוסר זמן, ויותר מכך – לגלות הערכה כלפי אלה שמתמידים בהגעה לישיבות ועושים את תפקידם. אפשר וצריך, במקביל, להפעיל לחץ על הדרג הארצי לשנות את החוקים ולהביא לכך שחברי המועצה יוכלו להתפרנס מהעבודה החשובה כל כך שהם נדרשים לעשות – להיות ממשלה מקומית, לא פחות, עם השפעה על חיי הפרט והחברה שאולי עולה אפילו על זו של חברי הכנסת.
רוצים להישאר מעודכנים?
אבל בהתחשב בכך שזה לא המצב, כמה סלחנות אנחנו חייבים לנבחרים שלנו על חשבון העובדה שהם מתנדבים? לשאלה הזאת יש משקל מיוחד כעת, לקראת הבחירות, וראוי שהציבור שרוצה לקבל החלטה מושכלת במי לבחור לקדנציה הבאה יעיין במהלכים שחוללו חברי המועצה שכיהנו מאז הבחירות הקודמות. לצורך זה אפשר לעיין בפרוטוקולים של ישיבות המועצה ולבדוק, למשל, מי הגיש שאילתות ומי הגיש הצעות לסדר וכמה.
אפשר לבחון את השאלה כיצד היו מנוסחות אותן שאילתות והצעות לסדר ומה הן תרמו בסופו של דבר לסדר היום העירוני. רמז לגבי תוצאה אפשרית של בדיקה כזאת – למועצה לא היה שום משקל בהכתבת סדר היום העירוני והיא היתה חותמת גומי. האופוזיציה היתה בלתי יעילה בעליל והסתפקה לכל היותר בקטטות מיקרופון, בלי יכולת לאתגר באמת את הקואליציה הרחבה של ראש העיר.
מי שהיו יכולים אולי לשמש אלטרנטיבה בחרו בחלק מהמקרים להצטרף לקואליציה. במקרים אחרים הם התחילו בקואליציה והמשיכו בפעילות חסרת תוחלת. היו כאלה שישבו באופוזיציה ושתקו והיו שצעקו עד שהגיע מבחינתם האות ללכת הביתה, הרבה לפני תום הישיבות.
כעת מציע לנו פוליטיקאי חדש מודל נוסף – להתחרות על ראשות העיר מבלי להבטיח לשרת את הציבור במועצה כלל וכלל. “לא אתייגע בדיוני מועצת העיר”, אומר מנדי זלצמן. סוג כזה של יחס מזלזל ואדנותי אפשרי רק בגלל המעמד הנחות של המועצה, שהוא תוצאה משולבת של היותה גוף וולונטרי ושל העובדה שהחברים בה לא מתייחסים ברצינות לתפקידם. מתן שכר לחברי המועצה יהיה צעד ראשון בדרך להפיכתה לפוטנטית.
