זה קרה בבית שלנו. עשרות עמדו מנגד בשעה ששלושה מוטלים על הקרקע, מדממים, וחבורת צעירים מכים בהם ללא רחם באמצעות אלות ושרשראות. קשה להאמין שמי שקורא שורות אלה לא נחשף לפרטי פשע השנאה המצמרר שאירע בחוף של קרית חיים בשבוע שעבר, אבל יש צורך דחוף לחזור עליהם שוב ושוב. אין להשאיר מוצא, ולו הקטן ביותר, שדרכו נוכל להימלט מהאמת הנוראה – הגזענות כאן, נוכחת מתמיד, אצלנו בעיר שאוהבת להתהדר בדו קיום המפורסם שלה. והיא הורגת.
ביום ראשון תיפתח שנת הלימודים בבתי הספר. האם נעצור לשאול ביחד עם הילדים מה קרה כאן? האם המורות והמורים יגלו את האומץ לדבר על ה״תהליכים״ שמתחוללים כאן, או שהמתקפה על סגן הרמטכ״ל כבר העבירה לכולם את המסר שיש חששות שאסור להשמיע? האם בכיתה ניתן יהיה לדבר על הרוח הגבית שניתנה למי שהניף שרשרת על אדם אחר רק בגלל שהוא ערבי? האם מתקיים מרחב כלשהו, שבו לגיטימי לדבר על הקשר בין העיגון החוקתי של העליונות היהודית לבין מראות המוכרים לנו ממעשיהם של הקו קלוקס קלאן?
אי אפשר כשנוח להתגאות במרקם היחסים המופתי בין הקבוצות השונות שמתגוררות כאן, ובכל פעם שהאלימות מתפרצת לטעון שזו תוצאה של הלך רוח לאומי. אכן, חיפה איננה אי מבודד ויש מבין תושביה מי שרואה במסרים שיוצאים ממסדרונות הממשלה קריאה שיש להדהד במעשים. אנו עדים כבר זמן רב לערעור על הלגיטימיות של הבעת הזהות הלאומית הפלסטינית של תושבי העיר הערבים. אבל כעת, כאשר החוק אומר מפורשות כי זכויות קולקטיביות הן נחלתן רק של הרוב היהודי, מקבלים מכך גיבוי גם אלה הזועקים ״ערבים החוצה״.
רוצים להישאר מעודכנים?
חוסנה של החברה החיפאית תיבחן ביכולתה להעמיד חומה בצורה של התנגדות להפיכתה של ישראל למדינת אפרטהייד. ההתנגדות הזו איננה צריכה להתבטא רק ביציאה אל הרחוב נגד החקיקה שמובילה הממשלה, אלא בכל אורחות חיינו. הגאווה המקומית שלנו צריכה להיות על הבמה שאנו מעניקים לתרבות ולשפה הערבית ולזהות ולמורשת הפלסטינית של העיר. המודל של החיים המשותפים שעלינו להציג הוא זה של שווים – בני לאומיות אחרת ובעלי חרויות זהות.
הפגיעה בביטחון האישי של תושבי העיר ואורחיה הערבים היא ביטוי של שעת שפל קשה. יש לקיים חשבון נפש על הפער העצום בין הדימוי העצמי של עיר כפלורליסטית ונאורה לבין שלוליות הדם שנשפך בקרית חיים. מן המנהיגות העירונית מצופה שנשמע הצהרות ברורות שיגובו במעשים. לא זו בלבד שלא נשמע מפי כל המועמדים והמועמדות לראשות העיר גינוי ברור למעשים, אלא שנדמה שנושא החיים המשותפים של יהודים וערבים לא תפס מקום מרכזי, בלשון המעטה, באף אחד מהקמפיינים עד כה.
רוב תושבי העיר היו רוצים ללא ספק שחיפה תהיה מרחב נקי מגזענות, שנאה ואלימות. אבל כדי להבטיח זאת נצטרך להיאבק ביחד על הבית שלנו, תוך גילוי סולידריות והשמעת דרישה בלתי מתפשרת למנהיגות אמיצה שתפיץ מכאן את הבשורה של חיים שוויוניים ודמוקרטיים.
הכותב הוא במאי תיאטרון ופעיל פוליטי
