עיר נפלאה היא יפו, על בתי האבן המרהיבים שלה, על סמטאותיה הצרות והמפותלות, על שלל פסליה ועיטורי הבתים והכיכרות, על נמלה ההיסטורי ועל שפע מסעדות הדגים שלה. היא משמשת מגנט אדיר לתיירים בכל ימות השנה.
השבוע ביקרתי בה, וכמוני עוד אלפי תיירים ומבקרים מזדמנים. הם טיילו בסמטאות ובנמל, ישבו לסעוד במסעדות שבהאנגרים הבריטיים המשופצים ורכבו על אופניים, על קורקינט ממונע או על הוברבורד. כמה מהם אף חלפו לאורך הטיילת בריצת אימון שגרתית.
הם באו מכל נקודה בעולם ודיברו בשלל שפות. רובם לא הגיעו ליפו במסגרת קבוצתית של טיול מאורגן אלא כפרטים בודדים או כזוגות. הם לא נראו ממהרים להספיק לתור אותה בחטף בטרם ימשיכו הלאה לנקודה הבאה, להיפך – כל זמנם, כך נראה, היה בידיהם. הם טיילו לאטם בטיילת החוף, ליד הנמל ולאורך קו המים או ישבו על בירה, על יין או על ארוחת דגים טובה, ופשוט נהנו מהנוף, מהאוויר ומהאווירה.
מורת דרך ישראלית, שעמה נפגשתי בבית קפה קטן סמוך למבנה הטרמינל הישן שעל קו המים, סיפרה לי שזה עתה היא נפרדה מקבוצת תיירים שליוותה במשך כמה ימים, וכבר בבוקר קיבלה קבוצת תיירים חדשה, קנדית, שאותם היא ליוותה לבית המלון בנתניה ומיהרה להגיע עם נהג האוטובוס לנמל יפו לצורך ריאיון. הקנדים, היא סיפרה לי, ילונו בנתניה שני לילות, יבקרו בתל אביב וביפו, ואז יעלו צפונה לעכו, לגליל, לנצרת, לטבריה ולכנרת, ומשם לנהר הירדן, לים המלח ולעין גדי, ואז יקפצו לשלושה ימים לממלכה ההאשמית השכנה וישובו לסיום הטיול בירושלים.
בחיפה הם רק יעצרו למשך כשעה בדרכם צפונה כדי להתרשם מהגנים הבהאיים, וימשיכו הלאה. כך סיפרה לי מורת הדרך, ובלבי צביטה. בעודה מדברת המשיכו התיירים לחלוף על פנינו, לצלם את עצמם, את הכנסייה ואת מגדל הפעמון שמעליה, את צריח המסגד, את המזח, את סירות הדייגים ואת הים. הם ניגשו אל מוכרת צעירה בקיוסק שבו ישבנו והזמינו שייק פירות, סלט פירות קיץ אקזוטי, קפה או בירה.
רוצים להישאר מעודכנים?
הקיוסק הזה היה פעם צריף עלוב של פקיד עמילות מכס או דבר מה דומה, בימים שבהם נמל יפו המנדטורי היה שער הכניסה העיקרי לארץ ישראל ודרכו היו באים ויוצאים כולם. כמותו היו צריפים נוספים פזורים בנמל, חלקם עוד מימי הטורקים, וכיום אך מעט נותרו מהם. אך המבנה הזעיר הזה, ששטחו אולי שמונה מ”ר, אשר ממוקם במרכז הטיילת, בנקודת הכניסה לנמל הישן, הוא קיוסק שוקק חיים כעת, מלא צבע, יופי, חן ובעיקר – לקוחות.
“מה יש לעשות בנתניה שני לילות?”, תהיתי. "אין מה לעשות שם", היא השיבה, "נתניה היא רק תחנת עגינה בלילות מפני שהיא מספיק קרובה לתל אביב ומהווה את תחילת הדרך לצפון. הם לא עושים שם כלום, רק עוצרים בלילה לישון".
אז בנתניה לנים שני לילות, ובטבריה לנים, ובעין גדי ובנצרת ובירושלים ובתל אביב כמובן, ואפילו בקיבוץ ("הם רוצים לדעת מה זה קיבוץ", היא הסבירה). ורק בחיפה לא לנים ולא מטיילים ולא חווים.
על נכסי התיירות הנפלאים של חיפה כתבנו כאן כבר לא פעם – שלל המבנים המרתקים, שחלקם משוועים לשיקום, חוף הים המרהיב והאוכל המצוין – ואין צורך לחזור עליהם. העיר התחתית המתחדשת והשוקקת ומלונות הבוטיק החדשים שנבנו – כולם עדיין ממתינים לתיירים שיגלו את קיומם ויבואו להציל את חיפה ולמקמה על מפת יעדי התיירות המובילים בישראל.
הכותב הוא יועץ תקשורת, מרצה, מבקר, סופר ומטייל
