לא תמיד אנחנו אשמים. לפעמים דברים פשוט קורים – כמו פנצ’ר, או טעות תכנונית בנאלית. אבל את מה שקורה עם נמל המפרץ אי אפשר לכנות פנצ’ר או תקלה תכנונית. מדובר במחדל, בקטסטרופה, בהזיה, באמא של האיוולת, זו שבזמן אמת היה כבר ידוע שתהייה בעייתית בכל רמה – אסטרטגית, רעיונית, מעמדית.
האם מישהו בממשלת ישראל בכלל חושב עלינו פה בחיפה? זה לא נראה ככה, כי בין דו”ח מקינזי שמדבר על סגירת בז”ן ובין ההצהרות של שר האנרגיה על מעבר לאנרגיות מתחדשות, נראה שלרפובליקה העממית של סין יש תוכניות אחרות לחיפה.
הסינים קונים בשנים האחרונות משאבים וקווי ייצור בכל האזור כחלק מ”דרך המשי הכלכלית” – נמל ביוון, מסילה במצרים, משטחי אכסון בנאפולי. חיפה היא רק פסיק בדרך להכפפת האזור כולו לטובת שינוע משאבים עבור המשק הסיני הצומח. קניית חברת תנובה וההצעות למימון הרכבת לאילת הם רק צעדים קטנים, וכדאי שישראל כולה תתחיל לדאוג, ולא רק פעילי הסביבה.
מה שהתחיל כמהלך לשבירת המונופולים וועדי העובדים בנמלים ב2012 המשיך להקמת זוג נמלים – נמל הדרום המתחרה בנמל אשדוד, ונמל המפרץ המתחרה בנמל חיפה. נמל הדרום יבנה על ידי חברה סינית, נמל המפרץ יופעל על ידי חברה סינית. מה זה אומר בעצם, שמעצמה זרה תפעיל נמל משלה בחיפה? זה אומר בתור התחלה, שנמל חיפה יצטרך להתאמץ מאוד להתחרות עם עובדים סינים המועסקים בתנאי עבודה של (מותר לומר?) הדיקטטורה של סין. הסינים מובילים את העולם בשינוע סחורות כבר שבע שנים ברציפות, והנמל החדש צפוי להיות על טהרת האוטומציה. אז אפשר להגיד מראש שנמל חיפה ייסגר ב2022? לטובת 1100 העובדים והמשפחות שבמעגל הראשון, ואלפי ספקי השירות שבמעגלים המשניים, נקווה שלא.
רוצים להישאר מעודכנים?
הנקודה שאי אפשר בלעדיה היא כמובן הזיהום. בנמל הקישון קיים מסוף דלקים ותיק ומוכר (עמדת האבטחה האהובה על מאבטחי הנמל לדורותיהם). ההתעקשות של חנ”י לבנות מסוף חדש בלי לספר מה יוזרם דרכו, העמימות הזאת כנגד ההתנגדויות העירוניות, צריכה להטריד את כולנו. ממציאות שבה כבר אפשר לדבר על סגירת בתי הזיקוק ב-2025, מציאות שבה הקשר בין תחלואה גבוהה לנוכחות של בז”ן ידוע ומבוסס, אנחנו עומדים לעבור לסיטואציה שבה חברות פרטיות ישנעו ללא בקרה קונדנסייט וחומרים אחרים תוך הגדלה משמעותית של הזיהום שהמשרד להגנת הסביבה בקושי מצליח לתת לו מענה כבר היום. ההימצאות של בז”ן בחיפה תהפוך להיות אינטרס של המעצמה השנייה בגודלה בעולם.
זה כבר מעבר להפרטה. זה אשכרה לתת לממשלת סין להחליט מה אנחנו ננשום. זיהום האוויר בבייגינ’ג, אגב, עומד על שיעור שבין פי 30 לפי 45 מהמותר, ככה שאני לא ממש אופטימי.
חברים מספרים שהיה הזוי לראות סינים על שולחן הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה. אמרו לי גם שראש העיר החדשה יצאה בצוותא עם יו”ר הוועדה והלוביסט הסיני לשיחה בלתי פורמלית. אם עד עכשיו היינו רגילים לאכול את ההון-שלטון שלנו בשיטת השקשוקה, הוא הולך להפוך למוקפץ עם סויה. בניגוד למאבק בבז”ן שמסתייע ב”פלג הצפוני” של המשרד להגנת הסביבה, אין לנו גיבוי של גורם ממשלתי שיגשר על החידלון הזה, שהוא ברמת ראש הממשלה. אנחנו נצטרך לעמוד על המשמר. כולנו, חיפאים.
הכותב הוא פעיל בארגוני איכות הסביבה
