רק כתבתי על הפחד שלי מאוגוסט והנה הוא כבר כאן במלוא הדרו ובזבוזו. בפעם האחרונה שכתבתי עליו היו לי כמה תוכניות תקיפה, וכעת אני שמח לבשר לכם שהחלטתי לאחד את כולן לתוכנית אחת – חופשת יום הדין. סיפור ארוך בקצרה: סגרנו חופשה משפחתית למיאמי במחירים של הרגע האחרון. הם אמנם נשמעים כמו מחירים שווים, אבל נהפוך הוא – אלו המחירים הכי יקרים שיש, כי כנראה איש שיווק חכם הבין שכל מי שמחכה לרגע האחרון יהיה מוכן לשלם כמעט כל מחיר.
אז כמובן שאני לא פראייר והתחלתי לעבור על כל אתרי הטיסות שקיימים, הפעלתי קרובי משפחה ממיאמי, איתרתי סוכני נסיעות במקומות חשוכי אל, נכנסתי לכל קבוצות המטיילים בפייסבוק, ולבסוף החלטתי שאני צריך מישהו יעשה את העבודה השחורה בשבילי. אחרי שאשתי לא הסכימה מצאתי סוכן נסיעות שהוא גם חבר ונתתי לו את כל הפרטים כדי שימצא לי את הטיסה הכי זולה. מסתבר שככל שאתה מוסר יותר פרטים כך אתם משלם יותר. טיסת לילה? שלם יותר כסף. מושב לתינוק? שלם יותר כסף. זמן המתנה קצר? שלם יותר כסף. עצירה אחת? שלם יותר כסף. חברת תעופה עם שם מוזר? שלם פחות כסף.
האמת היא שהכסף הוא החלק הפחות מטריד בכל הטיסה הזו. מה שמדיר שינה מעיני זה איך לעזאזל אני מעביר 17 שעות בדרכים עם תינוקת בת שנה וארבעה חודשים. אולי זה טוב שהנושא מדיר שינה מעיני, ככה יש סיכוי שפשוט אישן במשך 17 שעות. אני לא אוהב להשאיר דברים כאלה ליד הגורל או להתנהג כאילו הכל יהיה בסדר כמו אשתי האופטימית. אני אדם פסימי שאוהב להיות מוכן לנורא מכל. אז נכנסתי לגוגל ועשיתי חיפוש תמונות של טיסה ארוכה עם תינוקות. אני זוכר רק שהחבר’ה מהעבודה שפכו עלי מים כי כנראה התעלפתי ממראות הזוועה. היו שם תינוקות מחוברים בחגורת בטיחות לבטן אמם בתנוחה בלתי אפשרית, היו שם אבות עם עיניים אדומות ועם שקים מתחת לעיניים בגודל של שקי שינה, היו שם דיילות חייכניות אל מול להקת תינוקות צווחניים, היו שם ילדים שישנו בתאי המזוודות העליונים, היו שם כל מיני מוצרי עזר שקרנים כמו מנשא מיוחד שטוב רק אם הילד שלך הוא חפץ דומם. היה שם גם משטח שינה מתקפל שטוב לתינוק שקנה כרטיס למחלקה ראשונה, כי אני לא רואה איפה יש מקום למשטח שינה במחלקת תיירים.
בסופו של דבר הדפסתי רשימת טיפים מועילים לסיטואציה וסימנתי במרקר את הטיפים השווים כמו לדאוג לחומרי יצירה, למוצצים בהמראה ובנחיתה, לבגדים ארוכים, למזון תינוקות בכמות מסחרית, לכרית לראש ועוד. היו גם טיפים פחות טובים על גבול הפלילי כמו למשל ספריי (חוקי לגמרי) שמרססים אותו על כרית קטנה והתינוק ישן במשך זמן רב, שזה בגדול סם הרדמה לתינוקות.
אבל עם כל הכבוד לטיסה הארוכה, הסיפור לא מתחיל ונגמר שם. עוד לא דיברנו על הרכבת לשדה התעופה, על זמני ההמתנה, על התורים האינסופיים בנתב”ג, על איך שורדים את הדיוטי פרי עם עגלה ואשה, על כמה מזוודות לוקחים לחופשה ארוכה עם תינוקת ועל מתי מוצאים זמן איכות לבד בתוך כל הטירוף הזה.
הטיסה תתרחש רק בעוד שבועיים ואני מבטיח לעדכן איך היא עברה, אבל עד אז, אם מישהו מחפש אותי, אני אצל הפסיכולוג, בתקווה להיפטר מחרדת הטיסות שלי.
