כמה מכם יכולים להגיד בביטחון גמור שהם חיים את החיים שהם תכננו לעצמם? תכלס, גם אם לא נודה בזה, כל אחד ואחת מאיתנו בנו להם חיים מסודרים ומאושרים בראש רק כדי לגלות שהחיים הם לא משהו שאפשר לתכנן עד הפרט האחרון.
קחו לדוגמה את נ’ (השם המלא שמור במערכת), שחשב שבגיל 34 הוא כבר יהיה עם תואר שני ביד, יעבוד בחברת הייטק גדולה כשמאחוריו כמה פרויקטים מוצלחים, יהיה חביב המנכ”ל ואפילו יחזיק בכינוי נחמד שרץ בין החבר’ה. הוא מתחיל את היום ב־8:00 בבוקר, הולך לג’ים ומרביץ 20 בריכות, וב־10:00 ממשיך לעבודה. שם הוא מקפץ בין ישיבה לישיבה, ממשיך לפתח את התוכנה ומדי פעם מקבל מייל מצחיק. ב־12:00 אוכל סיני, ב־13:00 הוא מדבר עם קולגה מאמריקה, וב־14:00 אשתו מתקשרת כדי לוודא שהוא מגיע לארוחת ערב, כי להזמין פיצה לוקח זמן. בשעה 21:00 הוא מגיע הביתה אחרי שסבל שעתיים של פקקים ונותן נשיקה לתינוקת שכבר נרדמה (כי למי יש זמן לגדל ילד כשמגדלים קריירה). אשתו צופה בריאליטי עם סלייס פיצה ביד והוא מקבל עוד סטירה מהמציאות. אז הוא לוקח את הכלבה לסיבוב בשכונה, מרים טלפון לחבר עד שהכלבה תסיים לחרבן, עושה מקלחת חמה ונכנס לחדר שינה, שם אשתו כבר רדומה, כך שהוא מוותר על התענוג של לקרוא ספר לאור המנורה. הוא מדליק את הטלוויזיה על ערוץ ספורט ומנסה ליהנות משידור חוזר של משחק כדורגל על שקט.
וכך עובר לו השבוע, יום אחרי יום, כולם נראים אותו הדבר. ואז מגיע הסופ”ש, הזמן היחיד שהוא יכול לנצל חלק ממנו עבורו, או לפחות ככה הוא חושב. כי בשישי בבוקר הוא עושה קניות, בצהריים הרדמות ובערב סובל אצל החמות. למחרת, שבת בבוקר יום יפה, אבל הוא מהבית לא יוצא. בכלל, זמני היציאה שלו השתנו מאז שהוא אבא, ולא מדובר רק בזמני יציאה מהבית אלא גם על יציאות באסלה. הכל נקבע לפי מצבי הרוח של הילדה ולפעמים גם של האשה. הוא שותה קפה רק ב־12:00, קופץ בג’ימבורי עד 15:00, מנמנם קלות במרפסת עד שהערב יורד. זה הזמן לכלבה, ואז הוא קולט בעצם שהזמן היחיד שלו עם עצמו זה כשהוא איתה. לפעמים נדמה לו שהכלבה מוציאה אותו לטיול ולא להיפך.
זהו נ’, אבל אני ל’, ואני אומר שהחיים יכולים להיראות אחרת ממה שתתכננו, ודווקא לטובה. כי כשאתה מתכנן לעצמך מסלול חיים כרווק אתה מתחיל בעצמך ולא לוקח בחשבון את כל הנתונים. אז נכון שחיי משפחה חותכים נתח עצום מהזמן שלך עם עצמך, אבל כשאתה מבין שהלבד הוא בעצם ביחד הכל זורם מעצמו. פתאום לא מושכים זמן בעבודה (כי תכל’ס זה לא מכניס יותר כסף למשכורת), פתאום לא מכניסים את העבודה הביתה (כי הבוס לא יפרגן לך על זה), פתאום לא מתחילים לעשן רק כדי לברוח קצת מהבית, פתאום האסימון נופל שאלה אולי לא החיים שתכננת אבל הם דווקא אחלה.
אז תעשו לעצמכם טובה ואל תנסו לתכנן את החיים או את הקריירה. פשוט תשתדלו לעשות דברים שעושים לכם טוב ולעבוד בעבודה שאתם לא שונאים. המרדף אחרי הכסף הגדול או אחרי המשפחה המושלמת ישאיר אתכם חסרי אנרגיה ומוטיבציה ליהנות מהדברים הקטנים, כמו לעלות עם הילדה על המגלשה הכי גבוהה בפארק, לראות פרק בחלקים עם האשה, ללמד את הכלבה להביא את העצם ומדי פעם ליהנות עם בירה במרפסת.
