את הרומן שלי איתכם ועם עולם ההורות התחלתי כשההורמונים והיסטריית האמהות המתקרבת שלי השתוללו. ערכתי סקרי שוק מטורפים על כל מוצרי התינוקות, על ארץ מוצאם ועל מחיריהם, ואחרי מסע מדן ועד אילת ריכזתי את כל המידע על רכישת חדר לתינוק שכללה את מפרט החדר, ממי להיזהר וממה לא להיבהל. היום, כשאני כבר שנתיים אמא, עם הרבה ניסיון ובלי לעשות שימוש ביותר מחצי מהפריטים ברשימה ההיא, אני מביטה לאחור ומבינה שהיתה חסרה לי כל כך הדס מהעתיד שתבוא ותציל אותי מבזבוז הכספים המיותר והלא הגיוני הזה.
לרשימת הטעויות שלי (וכאן, חשוב לציין, אריק ואני חושבים אחרת) מצרפת העובדה שלמרות שקנינו עריסה, לול ומיטת תינוק, לביא ישן וקם מיום היוולדו במיטה הזוגית שלנו שהפכה למשולשת. עכשיו, אחרי לא מעט ויכוחים, ובעיקר פחדים, הגיע הזמן להעביר אותו לחדר משלו, ולצורך כך ייצרה תעשיית הרהיטים החכמולוגית “מיטת מעבר” – שטות לא רלוונטית שהצלחתי לתפוס את עצמי בזמן ולא להתפתות לקנות אותה. הפעם הרשיתי לעצמי להקשיב להמלצות מקבוצות האמהות ברשת, וברוב קולות מכריע (שלי) החלטתי ללכת על המיטה המפורסמת לילדים שחוץ מקפה היא עושה הכל – “מיטת חבר”.
התחנה הראשונה היתה חנות שמוכרת מיטות מעוצבות בצורת מכוניות, ספינות וכל מה שלא מזכיר מיטה. חשבתי שזה ישרת את המטרה ויעודד את לביא לעבור לישון לבד, אבל אחרי שנכנענו למחיר האסטרונומי שנדרש מאיתנו ושילמנו במיטב כספנו, בעל החנות פשט את הרגל ונעלם. התחנה הבאה היתה ג’ונגל החנויות בצ’ק פוסט. במסגרת השליחות שלי לחסוך לכם גם כסף וגם חוויות קשות מהסוג שאני עברתי, אתחיל מהסוף – נמצא צדיק אחד בסדום. בחנות גלמר עיצוב גם הבינו ללבנו, גם היו סבלניים וגם עמדו בתו התקן שלי. למרות שהבענו עניין במיטה יקרה הוא המליץ לנו על אחרת, זולה באופן משמעותי, ואפילו מייצור מקומי (כי לי חשוב לעודד את הכלכלה המקומית ולא הסינית). ברור שבחרנו בה.
רוצים להישאר מעודכנים?
מה שגיליתי בהרבה כסף, זיעה ודמעות זה החשיבות שהמוצרים יהיו כחול לבן. זה מתחיל במזרנים, שאם אין עליהם תווית שמאשרת שהם יוצרו בישראל אז רוב הסיכויים שהאיכות שלהם היא ירודה באופן משמעותי מהמוצר הישראלי, ואת השפעותיה מרגישים כבר בשלבים הראשוניים של השימוש. גם במוצרים ישראליים יש דרגות איכות, והמלצה שלי – כדאי לבחור במזרן עם הספוג הכחול ולא עם הספוג הלבן. נמשיך אל הריהוט, ואל המיטות בפרט. לרבות מהמיטות המיובאות אין תו תקן על חומרי הגלם שמהם הן יוצרו, וכדי להוזיל עלויות משתמשים בתהליך הייצור שלהן בחומרים שעלולים להכיל פורמלדהיד (וכאן אחסוך לכם את החיפוש בגוגל – מדובר בחומר מסרטן. עכשיו נראה אתכם משכיבים לישון את הילד שלכם על מיטה כזאת). כאשר רהיט מיוצר בארץ נדרש היצרן לקבל את אישור מכון התקנים לחומרי הגלם שבהם הוא משתמש. כלומר החותמת של כחול-לבן נותנת לנו שקט נפשי.
דבר נוסף שחרפן אותי לאורך כל החיפושים היה השקר בפרסום. זה גרר אותנו במשך ימים שלמים לחנויות שהמחירים שאותם הן פרסמו כלל לא קיימים או שהם קיימים אבל לא כוללים כמעט כלום. אז קבלו עוד טיפ – תבררו בטלפון אם המחיר כולל מזרן (ומאיזה סוג), מעקה או מגן מפני נפילה, צבעים ואם המיטה נפתחת. כל דבר שאינו כלול מייקר משמעותית את הרכישה. כמו כן, שימו לב שהמיטה עשויה מעץ מלא או מסנדביץ’ ליבנה ולא מלאמין או מ־MDF. ואם הלכתם על עץ מלא אל תתפשרו על פחות מצביעת וואש שדרכה רואים את העץ. כל צבע אטום יגרום לבעיות בהמשך.
החנות היחידה שעמדה בכל הדרישות שלי היתה גלמר עיצוב שקיימת כבר יותר מ־20 שנה (וזה בהחלט חשוב אחרי שאיבדנו את כספנו בחנות הראשונה), והיא זכתה להיות זאת שתרכך ללביא את המכה שבמעבר למיטה שלו. אני מקווה שזה יסתיים בחלומות נעימים, כי עד עכשיו זה היה פשוט סיוט.
