כל אשה (נו טוב, כמעט כל אשה) יודעת מה אסור לה לאכול בזמן היריון. אל הסושי הנחשק אסור להתקרב, בשר נא הס מלהזכיר, כנ”ל חומוס, שלא לדבר על אלכוהול שדווקא בזמן ההיריון יכול לגרום למעט נחת.
בהיריון הראשון שלי עשיתי לכולם את המוות, והתפריט של כל הסובבים אותי נקבע לפי החשק שלי. הרי ידוע שחייבים לתת לנו בדיוק את מה שאנחנו דורשות, גם אם אין בזה שום הגיון וגם אם זה ב־4:00 לפנות בוקר, אחרת התינוק ייוולד עם סימן לידה בצורת אותו מאכל מבוקש.
כך זה נמשך תשעה חודשים וגם בתקופת ההנקה (שכזכור לכם – לא היתה ממש קצרה). ואז הגיע ההיריון השני, וכפי שאפשר היה לצפות התחלתי לחפף, אבל רק טיפה, כי בכל זאת, עם אוכל לא מתעסקים. וכך שברתי את הטאבו על חומוס, התחלתי להתפנק פה ושם בכוס יין בארוחה, וסושי שנפרס על קרש חיתוך נקי בהחלט בא בחשבון. בינתיים שום אסון לא התרחש, אני פוקדת מסעדות על בסיס קבוע, ואם מישהו רוצה לפגוש אותי ואני מסננת הוא יוכל למצוא אותי בכל צהריים וערב באחת המסעדות על הכרמל. ככה זה כשהחביתה הביתית לא בדיוק קוסמת לי בתקוה הזאת. לפעמים אריק ואני מצליחים לקלוט בזווית העין את המלצרים מתווכחים מי לא ישרת אותנו – בכל זאת, אין ספור שאלות ובקשות שלי פלוס ילד קטן שנהנה להאכיל את הרצפה לא תמיד שווים 20 אחוז טיפ.
זה היה ביום שלישי בערב אחרי עוד יום שגרתי של אכילה בחוץ. התחשק לי משהו אבל לא ידעתי מה. פתחתי ארונות וחפרתי במגירות עד שמצאתי שקית שקדים שליוותה אותי במשך חודשים ארוכים בלי שפתחתי אותה. היו ימים ארוכים וחמים שבהם היא היתה זרוקה ברכב, ובשאר הימים היא שכבה עמוק בתוך התיק שלי. היא היתה לצדי למקרה שיתפתחו לי צרבות (שקדים עוזרים במצבים כאלה) או שיבוא לי לנשנש משהו בריא. אבל הייעוד האמיתי שלה – כך התברר לי באותו הערב – היה להיאכל כאן ועכשיו.
רוצים להישאר מעודכנים?
פתחתי את השקית ולא הזדעזעתי יותר מדי מהריח המוזר שעלה ממנה. כבר התרגלתי לכך שאין שום קשר בין מה שאני מריחה לבין המציאות כי חוש הריח מתבלבל לגמרי בזמן ההיריון, ולכן לא חששתי לאכול ותוך שניות חיסלתי את כל תכולת השקית. כעבור זמן קצר החלו עוויתות, פרכוסים והקאות. בהתחלה הנחנו שמדובר בעוד תופעה של ההיריון, אחר כך האשמנו את החום ואז את הארוחות מחוץ לבית, ולרגע לא חשדנו שהשקדים הם מקור הבעיה, הרי השקד כלל לא מופיע ברשימת האיסורים. אריק ניגש לרגע לסלון, מצא את השקית, חזר אלי ושאל: “את יודעת שיש שם תולעים?”.
טסנו לקופת החולים, ושם הסבירה לנו האחות שהקליפה של השקד מפרישה ציאניד, ושכאשר השקד מתקלקל מופרשת ממנו כמות גדולה יותר של החומר הרעיל. אז מעכשיו, אל הרשימה המאיימת של בשר נא, סושי ואלכוהול התווספו גם השקדים התמימים. עד כה עברו עלי 24 שבועות של התעלמות מתונה מההוראות, אבל אני מבטיחה שמעכשיו אשמור על איפוק, ארסן את בלוטות החשק, אסמוך על חוש הריח, ואשלח הרבה יותר פעמים את המלצרים עם שאלות לטבח. אל דאגה – הטיפ יגדל בהתאם.
