ברקע המלחמה ברצועת עזה והמערכה המתמשכת בגבול הצפון, המכון לחקר הביטחון האישי והחוסן הקהילתי במכללה האקדמית גליל מערבי קיים אתמול (שני) כנס רב משתתפים בסימן "מבט לעבר והסתכלות לעתיד". הכנס הפגיש שורת בכירים לשעבר במערכת הביטחון ואנשי אקדמיה בתחומי הכלכלה והמזרח התיכון מהמכללה וממוסדות אקדמיים נוספים לסקירה ודיון על אתגרי הביטחון הלאומי של ישראל והשפעות המלחמה על שורת תחומי חיים. בין המשתתפים: המשנה לראש המוסד לשעבר אהוד לביא, ראש אגף מבצעים לשעבר במוסד חיים תומר, סמפכ"ל המשטרה לשעבר ניצב (בדימוס) אלון לבבי, המזרחן אל"מ במיל' ד"ר משה אלעד, לשעבר ראש התיאום הביטחוני ועוד.
הכנס, שנערך במתכונת של שלושה מושבים, התמקד בשני נושאים עיקריים. הנושא הראשון עסק ביום שלאחר המלחמה ברצועת עזה וכן בהיבטים הקשורים ליחסי החוץ של ישראל כמו תהליכי הנורמליזציה עם מדינות ערב ושווקי המזרח התיכון. הנושא השני דן במגוון תחומים הקשורים לתחום החוסן האישי והקהילתי בניהם היציבות הכלכלית של ישראל, הצורך בהגדלת תקציב הביטחון, משטרת ישראל במלחמה, צורכי החקלאות הישראלית, ערביי ישראל בעקבות המלחמה, תפיסת הביטחון האישי, שיקום העוטף ועוד.
נשיא המכללה ויו"ר המכון, הכלכלן הבכיר פרופ' נסים בן דוד, פתח את הכנס בציינו, כי "מאז 7 באוקטובר מציאות החיים במדינת ישראל השתנתה ללא היכר. תחושות הביטחון האישי וחוסר הוודאות של האזרחים התערערה באופן דרמטי, כמו גם אובדן האמון שלהם במוסדות המדינה, בפרט בקרב למעלה מ-100 אלף תושבים שעדיין מפונים מבתיהם. כל אלה משפיעים באופן ישיר על חוסנן של קהילות ועל הביטחון האישי של האזרח, ולשם כך הדיון בנושאי הכנס מחויב המציאות כבר עכשיו".
פרופ' נסים בן דוד (צילום: יניב ביטון)
יו"ר משותף של המכון, ניצב (בדימוס) זהר דביר, לשעבר סמפכ"ל ומפקד הימ"מ, דיבר ברוח דומה והוסיף: "כולם מדברים על "היום שאחרי" אבל היום הזה כבר כאן. כל דקה שמבזבזים ולא דנים בהשלכות הרות הגורל של האירועים על מגוון תחומי חיים, פוגעת ביכולת של המדינה להשתקם".
ההרצאה המרכזית עמדה בסימן דבריו של המשנה לראש המוסד לשעבר אהוד לביא, זוכה פרס ביטחון ישראל ובעל 35 שנות ניסיון בשורה של תפקידים מודיעיניים. לביא דיבר על אתגרי הביטחון הלאומי של ישראל נוכח התמורות והשינויים במזרח התיכון ברקע המלחמה, והתמקד בדבריו במספר כשלים שהביאו לאירועי ה-7 באוקטובר ופרוץ המלחמה, בהיבטים מודיעין, צבא ואסטרטגיה.
ניצב בדימוס זהר דביר (צילום: יניב ביטון)
לדברי לביא, קיים ספק אם ישראל מסוגלת כיום לנהל מערכה רב-זירתית: "לאורך שנת 2023 עסקנו השכם והערב מתרחיש 'התלכדות הזירות', דיברנו על המשמעויות, דיברנו על המודיעין, אך לא באמת נערכנו ולא נעשו מהלכים אופרטיביים משמעותיים שיש בכוחם להדוף את האיום הזה. היום כולם מבינים שאנחנו פשוט לא ערוכים לכך בשנים הקרובות; הן ברמה הצבאית, בסדר הכוחות הלוחמים, בהיקף החימושים הנדרש, ביכולת לנהל מערכה שוחקת לאורך שנה-שנתיים, והן ברמת מוכנותו של העורף. משמעות הדבר היא שהכלכלה תתפרק. אילולא העזרה של ארה"ב והאמירה של הנשיא ביידן 'don't' אני לא יודע איפה היינו נמצאים, וייתכן שזו הייתה קטסטרופה. זו הייתה הפעם הראשונה בהיסטוריה שנאלצנו להיעזר בחסדיה של מעצמה עולמית כדי להינצל".
כשל נוסף עליו מצביע לביא הוא בהיבט המודיעיני. "עד 7 באוקטובר המערכת החזיקה בתפישה מחשבתית של 'המודיעין המסכל', שכוונה לסיכול המאמצים והכוחות של האויב. הפכנו למומחים לסיכולים ולמבצעים, אך נכשלנו בדרג הכוונות והמוטיבציות של האויב. מההיכרות המעמיקה שלי עם אמ"ן, שב"כ והמוסד, אין לי ספק שמדובר באנשים המעולים ביותר ובעלי יכולות מדהימות, אך אני חושב שבנקודה הזו הייתה למערכת, שגם אני הייתי חלק ממנה, פער גדול והדבר הזה חייב להיבדק ולהשתנות", הדגיש.
בתוך כך, לביא ציין חמישה יסודות לתיקון תפישתי שנדרש בכל זרועותיה של מערכת קבלת ההחלטות: המדינית, הצבאית והמודיעינית: "היסוד הראשון והחשוב מכולם שמחייב את כולנו הוא הכרה באמת ובעובדות. לא הערכת חסר, לא הנחות יסוד, אלא להכליל בניתוח האסטרטגי את היכולות והכוונות האובייקטיביות של האויב וגם את היכולות שלנו והרצונות שלנו. השינוי השני שנדרש לשיטתו הוא בדחיית עימותים צבאיים. יציאה למלחמה בזמן של שגשוג כלכלי ועל חשבון פריחת הפריפריה היא קשה ומורכבת, אבל מוכרחים להחזיר את האופציה הזו לשולחן ולא להתמכר לשקט שעולה לנו בדמים. עיקרון נוסף עליו הצביע לביא הוא ריכוז מאמץ על איראן כמחוללת הראשית של אי היציבות במזרח התיכון, באמצעות כוחות הפרוקסי שלה. זהו חזונו הגדול של סולימאני שמתגשם לנגד ענינו בימים אלה, ובמקום לדרוך על כפות החתול יש לפגוע בראשו. זה לא אומר שמחר בבוקר אנחנו צריכים לשלוח טייסת לטהראן, אך יש לא מעט פעולות שאפשר לעשות כדי לפגוע ביכולות ובתוכניות האיראניות".
ניצב בדימ' אלון לבבי שבשבועות הראשונים למלחמה סייע באגף המבצעים של המטה הארצי במשטרה, תיאר את הפעילות הקריטית של הכוחות בבלימת המתקפה, וכן את הלקחים שיש להפיק לעניין המשטרה בעתיד. "הממשלה חייבת לחזק את המשטרה שהייתה השכפ"ץ של המדינה ב-7 באוקטובר, באופן שהיא תקבל מקום הרבה יותר גבוה בסדר העדיפות הלאומי. משטרה חזקה, מקצועית, שוויונית ומתקדמת היא בסיס לחברה שמתנהלת על פי נורמות של ציות לחוק, והיא הבסיס לחוסן לאומי ולביטחון לאומי".
רוצים להישאר מעודכנים?
המושב השני עסק בלקחים מן העבר והפגיש את פרופ' און וינקלר ופרופ' אמציה ברעם מאוניברסיטת חיפה ופרופ' דני אורבך מהאוניברסיטה העברית. פרופ' אורבך תיאר את מודל השלטון החדש בגרמניה לאחר מלחמת העולם השנייה ותהליך הדה-נאציפיקציה במערכת החינוך שלה. "התהליך התאפשר בראש ובראשונה משום שהמשטר הנאצי עבר תבוסה מוחלטת וכניעה ללא תנאי, באופן שלא אפשר לגרמניה לחשוב על נקמה. לאחר מכן התקיים כיבוש של בעלות הברית על פני עשור שבמסגרתו נקבע אילו עקרונות יסוד מקובלים עליהן ומה הן לא מאפשרות".
אורבך הדגיש כי ישראל צריכה להציב לעזתים, ולו לצרכי משא ומתן, כי בכוונתה להישאר לשלוט בה על כל המשתמע מכך. "זו צריכה להיות נקודת הפתיחה. בהמשך, אם נרצה לבצע ברצועה תהליך דומה לדה-נאציפיקציה, יש לטפל באופן קשוח בבכירי חמאס ולטהר מקרב האזרחים כל שייכות או סממן לשלטון הקודם".
בשאלה מי ישלוט ברצועת עזה ב"יום שאחרי" המלחמה, הדגיש המזרחן הבכיר אל"מ (במיל') ד"ר משה אלעד כי אין מנוס מלגבש כבר בטווח הזמן המיידי קואליציה כלל-ערבית משותפת של מדינות ערב מתונות בהובלת מצרים. ד"ר אלעד, שכיהן בעבר כמושל נפות ג'נין, בית לחם וצור וכראש התיאום הביטחוני, ציין כי מטרת הקואליציה צריכה להיות הקמת גוף אופרטיבי חזק ויציב, במקביל ליציאה מדורגת של צה"ל מהשטח. "להתנעת המהלך נדרשות הבנות, תיאומים והסכמות ביטחוניות עם ישראל, אך בזה יסתיים שיתוף הפעולה ביננו לבין הגוף המתהווה. פתרון זה לא כורח את ישראל בהפעלה יומיומית של גוף השלטוני, לא מזוהה איתו, ויסיר ממנה אחריות על העניינים האזרחיים של שני מיליון תושבים מצד אחד, ולא ידביק באנשיו תדמית של סייענים שפועלים בשליחות המדינה הציונית מצד שני".
ראש אגף המודיעין במוסד לשעבר חיים תומר חתם את הכנס וציין: "מתקפת החמאס לא התחילה בגלל הוראה מאיראן כמעצמה אזורית, אך מרגע שיצאה לדרך היא נתנה את האות בטהרן לפתוח לראשונה בעימות ישיר עם ישראל אליו היא נערכת שנים. כניסה קרקעית לעומק לבנון כדי להרחיק את חיזבאללה מעבר לליטני, אחרי שחיילנו כבר נלחמים כמעט חמישה חודשים ועם מחסור בתחמושת – היא החלטה לא פשוטה בכלל, וזו רק זירה אחת".
המכון לחקר הביטחון האישי והחוסן הקהילתי הוקם בחודש אפריל בשנה שעברה כיוזמה משותפת של קבוצת "ניצבים בחזית", שישה ניצבי משטרה בדימוס מתוכם שני סמפכ"לים לשעבר, ושל המכללה האקדמית גליל מערבי. ששת הניצבים משמשים כחוקרים במכון בצוותא עם שבעה חוקרים ומרצים בכירים במכללה, בתחומי הקרימינולוגיה, הכלכלה, מזרח תיכון וסוציולוגיה. שיתוף פעולה מחקרי-אקדמי זה, מהווה חיבור יחיד מסוגו המשלב בין ידע אקדמי ממגוון דיסציפלינות לעשרות שנות ניסיון בשטח. בשנה האחרונה ביצע המכון ניתוח ומחקר בהיבטי ביטחון אישי וחוסן קהילתי והפיק דוחות שנשלחו לקובעי מדיניות ומקבלי החלטות.
